ביטוח לאומי הפסיק לאישה את קצבת המזונות שקיבלה, בטענה שהיא ובן זוגה לשעבר גרים ביחד. בית הדין לעבודה קיבל את תביעתה וביקר את גישתו של ביטוח לאומי, ששלל את הקצבה על סמך אירועים בודדים.
בני הזוג נפרדו בשנת 2006, ומאז האישה מתגוררת עם בנם. מאחר שהאיש לא שילם לה מזונות, פנתה האישה לביטוח לאומי שאישר לה קצבת מזונות.
לייעוץ הנוגע לביטוח לאומי:
עורך דין ביטוח לאומי
אלא שבשנת 2013 הוחלט להפסיק את הקצבה. ההחלטה התקבלה לאחר שחוקר ביטול לאומי מצא את בן זוגה של התובעת מסתתר בדירה.
בעקבות החלטת ביטוח לאומי הגישה האישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. היא סיפרה כי במקרים בודדים, בערך אחת לשלושה שבועות, האיש ישן בדירתה על מנת לעזור לה עם הבן ולאפשר לה לצאת מוקדם לעבודה. היא הסבירה שהסתירה אותו באותו יום שהגיע החוקר מפני שחששה מבעיות.
גם בן הזוג לשעבר – "החייב" – המתגורר לדבריו אצל אחיו, סיפר דברים דומים. השניים אף ציינו כי אין ביכולתו לכלכל את הבן. "אני בקושי אוכל לעצמי. אין לי אפשרות", אמר האיש בחקירתובביטוח לאומי.
לדברי התובעת, הקשר ביניהם מתמצה בביקוריו הנוגעים לסיוע של ילדם המשותף. הם אינם מנהלים משק בית משותף, אין להם חשבון משותף ואף אינם מקיימים חיי אישות.
מעבר לכך, טענה התובעת, באותן נסיבות, ביטוח לאומי הכיר בעבר בזכותה למזונות.
מנגד, על סמך שני מקרים שבהם החייב נמצא בדירתה, ביטוח לאומי טען שגרסאותיה של התובעת אינן אמינות ומטרתן להסתיר את האמת, והיא שהשניים חיים ביחד.
לשיטתו, ברגע שהוכח כי התובעת והחייב גרים תחת קורת גג אחת, ניתן להניח שהם מנהלים משק בית משותף. עוד נטען כי הדבר מתחזק שעה שלדברי התובעת עצמה, הם עדיין נשואים.
עמדה נוקשה מדי
"אין ממש בטענה כי מדובר בסתירה מהותית בגרסת התובעת שכן כל אחד מהמקרים מתייחס למצב בו התובעת הייתה במצוקה ונבצר ממנה לשהות עם בנה מסיבות מסוימות נקודתיות ולא באופן סדור וקבוע", כתבה השופטת רוית צדיק.
התובעת והחייב מסרו גרסאות זהות ועקביות, ציינה השופטת. השניים לא גרו יחדיו, ואין כל ראיה למגורי קבע משותפים וניהול משק בית משותף.
השופטת הוסיפה שאם החייב אכן היה גר בדירה באופן קבוע, הדעת נותנת שבדירה היו נמצאים חפצים אישיים שלו – כלי רחצה, בגדים, נעליים – ועוד חפצים הדרושים לאדם למגורים קבועים.
כמו כן, השופטת הביעה תמיהה על כך שבביקורת ראשונה בשנת 2012, בה נמצא החייב ישן בדירת התובעת, ביטוח לאומי לא סבר שמדובר במגורי קבע, ואילו שנה לאחר מכן החליט לשלול את המזונות, על סמך פעם אחת נוספת שבה נמצא החייב בדירה.
פסק הדין נחתם בביקורת נוקבת על עמדתו הנוקשה של ביטוח לאומי. השופטת הסבירה כי במקרה ההפוך – כלומר אם התובעת הייתה מבקשת להכיר בה ובבן זוגה כבני זוג – אין ספק ששני אירועים בודדים של לינה משותפת לא היו מספיקים, אלא השניים היו נדרשים לעמוד בכללים נוספים. לעומת זאת, בעת הפסקת תשלום המזונות, ביטוח לאומי לא נקט באותן אמות מידה.
לפיכך, בסיכומו של דבר התביעה התקבלה, ונקבע כי התובעת זכאית לקצבת מזונות.
- ב"כ התובעת: עו"ד עובד כהן
- ב"כ הנתבע: עו"ד דלית מילוא
* עורכת דין אורית בן שושן עוסקת בדיני משפחה וביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.