בפסק הדין, שבית הדין הרבני בנתניה התיר לפרסום באחרונה, נקבע כי מערכת היחסים בין בני הזוג רעועה, וממעשיהם עולה כי שניהם לא מעוניינים בה, ולכן עליהם להתגרש, אם כי לא בכפייה.
בני הזוג נישאו ב-1996 ולהם ארבעה ילדים. במהלך השנים מצבם הכלכלי הידרדר דבר שהשפיע על מערכת היחסים ביניהם, עד כדי כך שבדצמבר 2012 הגיש הבעל תביעת גירושין. האישה, לעומתו, תבעה שלום-בית.
מתגרשים?
פנו ל- עורך דין גירושין
הבעל התעקש על גירושין. הוא שטח את מסכת החיים הקשה עם אשתו, שלטענתו הפעילה עליו לחץ לספק לה רמת חיים גבוהה, נהגה להקניט ולהעליב אותו שאינו ראוי לה, ואף השמיצה אותו והרעילה את ילדיו נגדו..
עוד הוסיף הבעל כי האישה נמנעה מלקיים עמו יחסים מעל לשנה, הכינה מאכלים לא כשרים במטבח, ואף ניהלה רומן לסבי עם חברתה הטובה, לפיכך יש לכפות עליה גירושין ולפטור אותו מתשלום הכתובה.
הבעל גם טען שבקשת אשתו לשלום-בית היא צינית, ומטרתה להשיג רווחים כלכליים, שכן לאור התנהגותה ברור שהיא לא מעוניינת לחזור אליו: היא סילקה אותו מהבית, הגישה נגדו תלונה במשטרה על אלימות, וגם כשביקש להתגורר במחסן כדי להיות קרוב לילדים, היא הלשינה עליו לעירייה.
האישה לעומתו טענה כי אין לבעל שום עילה לגירושין. טענת הבעל על קשריה המיניים עם החברה לא הוכחו, ולמעשה היא לא בקשר עמה מעל שנתיים.
האישה סיפרה שאחרי שהמשפחה חזרה מטיול בספרד, משהו בהתנהגות הבעל השתנה. הוא התעצבן כל-כך, עד שיצא לו קצף מהפה, ולכן היא התלוננה במשטרה.
לטענתה היא מעוניינת בשלום-בית משום שהיא חושבת שיש עוד על מה לעבוד, אך בתנאי שהבעל יעבור טיפול.
הדעות חלוקות
הדיינים הרב אברהם מייזלס, הרב רפאל י' בן-שמעון ואב"ד הרב שלמה שפירא, הסכימו פה אחד כי יש לדחות את בקשת האישה לשלום-בית, מכיוון שאינה כנה. אישה שרוצה בשלום בית לא מפריעה לבעלה לחזור לביתם, בטח שלא למחסן ובטח שלא מלשינה עליו לעירייה.
עם זאת, הדיינים היו חלוקים בדעותיהם אם יש סיבה לחייב את האישה להתגרש. ברוב דעות הם סברו כי ההשמצות של האישה היו על בסיס מריבה וצער בין בני הזוג, ולא רק באשמתה. גם את טענות הבעל לאי קיום יחסים הם הפילו על כתפי שניהם, שכן המערכת היחסים הגרועה השפיעה גם בפן הזה. ובנוגע לבישולים הלא כשרים הסבירו כי מאחר שהבעל לא הכחיש שגם הוא אוכל טריפה, לא ניתן להאשים את האישה כי היא זו שגרמה לו שלא להקפיד על כשרות.
משכך, סברו הדיינים שהעילות שהציג הבעל אינן מצדיקות לחייב את האישה בגירושין.
מאידך, שלושת הדיינים כאחד הגיעו למסקנה שמערכת היחסים של השניים רעועה, ומאחר שהם פרודים תקופה ארוכה, המשמעות היא שהם לא מעוניינים להמשיך להיות יחד, ולכן עליהם להתגרש.
גם בנוגע לכתובה ההכרעה הייתה ברוב דעות בלבד. נקבע כי הבעל פטור מתשלום תוספת הכתובה (עיקר הכתובה הוא הסכום המינימאלי שהחתן יכול לרשום לכלה בכתובתה, העומד על 200 זוזים. כל סכום מעבר לו ייחשב כ"תוספת כתובה"), זאת משום שלדעת הרב בן-שמעון והרב שפירא, האישה היא זו שבפועל הרחיקה את הבעל מהבית, החליפה את המנעול ומנעה ממנו לגור במחסן, מעשים שמעידים על כך שהיא זו שזימנה את הגירושין.
לבסוף נקבע כי יש לפרק את השיתוף ברכוש הצדדים – הדירה שלהם תימכר ותמורתה תחולק באופן שווה.
- ב"כ התובע: עו"ד איילה תל-פז
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נאוה פרס
* עו"ד שמעון נוריאל עוסק בדיני משפחה וגישור משפחתי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין