בעל הסכים להתגרש אך הציב תנאים. מנגד, האישה תבעה לחייב אותו בגט. זוהי הסוגייה העיקרית שנדונה לאחרונה בביה"ד הרבני בנתניה. בסופו של דבר הדיינים דחו את גישת הבעל.
בני הזוג נישאו בשנת 2010, אך מזה למעלה משלוש שנים שאינם חיים יחד. בנובמבר 2013 הבעל דרש מיוזמתו לפרק את הנישואין והשניים ניסחו הסכם, אותו הגישו אל ביה"ד הרבני. אלא שעוד לפני שההסכם אושר, האישה התחרטה והתיק נמחק. מאותו שלב הם נפרדו, והאישה עברה אל בית הוריה.
בתחילת הדרך היא ביקשה שלום בית ואילו הוא גירושין, אולם לאחר מכן התהפכו היוצרות. משראתה כי אין שום היענות מצד בעלה, היא שינתה את דרישתה וביקשה גט, בעוד שהוא הגיש תביעה לשלום בית.
הבעל סירב לגירושין עד שתינתן הכרעה בעניין פיצויים, בגין חובות שלקח על עצמו לדבריו, בסך מאתיים אלף שקל שנוצרו בזמן הנישואין.
כמו כן, הוא טען כי אינו מוכן לתת גט כל עוד מונחת בביהמ"ש לענייני משפחה תביעה של האישה לענייני רכוש, והוא מסרב לתת גט לפני שהסמכות תעבור לידי בית הדין.
מנגד, האישה טענה כי כבר שלוש שנים היא מעוגנת בפועל, ובלי ילדים. ללא שלום בית מצד אחד וללא גט מצד שני, היא הגיעה למסקנה שאינה מסוגלת להמשיך לחיות עם הבעל אינה מאמינה בו, ועל כן דורשת גט.
"חשבון כלכלי קר"
שלושת הדיינים, הרב אברהם שינדלר, הרב רפאל י' בן שמעון והרב יאיר לרנר, חילקו את פסק דינם המעמיק לשלוש סוגיות עיקריות: דרישת הבעל לשלום בית, דרישת האישה לגט, וכן השאלה האם מותר לבעל להתנות את הגט בדרישות כאלה ואחרות.
ראשית, הדיינים דחו את תביעת הבעל לשלום בית, לאחר שפירטו שלל התבטאויות שלו בבית הדין וכן בפני מטפלים שונים שטיפלו בבני הזוג. הדיינים הגיעו למסקנה כי מטרתו היא למעשה גירושין, ותביעתו אינה אלא "תביעה רכושית טהורה במסווה של שלום בית".
הדיינים הבהירו כי "לא הייתה כאן קריאה לאישה לחזור לבית מכיוון שהבעל רוצה בה, אלא חשבון כלכלי קר ומחושב של הבעל אם משתלם לו לחזור לאישה או לאו".
להבדיל, הדיינים השתכנעו שהאישה שינתה את גישתה (משלום בית לגירושין) לנוכח המציאות, שבה למרות ניסיונות רבים לא הצליחה לחזור לחיות עם הבעל.
בסופו של דיון ארוך סביב עילות גירושין שונות, הדיינים כתבו כי "דבר ברור הוא שהבעל אינו יכול להחזיק את האישה כבת ערובה... וכי ייתכן שמצד אחד ימאן הבעל להיות נשוי לה ומאידך גיסא יסרב לפטרה בגט?".
בנוגע לתנאים שהציב הבעל – למשל מחילה על כתובה ועל פיצוי כתובה ועוד – הדיינים הבהירו כי "תביעות אלו הן עיגון האישה וסחיטתה בתמורה לגט". בנוסף, הדיינים העירו כי הכרעת בית המשפט בענייני רכוש תילקח בחשבון בבית הדין במסגרת התביעה על הכתובה והפיצויים.
בסיכומו של דבר הדיינים קבעו כי הבעל חייב לתת גט לאשתו, וציינו כי עניין הכתובה והפיצויים יידון לאחר מתן הגט ולאחר שיסתיימו ההליכים הרכושיים בבית המשפט למשפחה.
- ב"כ התובעת: עו"ד אברהם ברזל
- ב"כ הנתבע: עו"ד רוני עוזר
עו"ד אבי פרץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין