חייב מבוגר המתקיים מקצבאות לא יקבל הפטר מיידי. זו הסיבה

בן ה-72 טען שדירת מגוריו הועברה לבנו, אך השופט מצא שהיא בפועל עדיין שלו. נוכח גילו וחובותיו הנמוכים יחסית, הוחלט שלא לבטל את ההליך בשל חוסר תום-לב, אלא לקבוע תכנית פירעון

תושב ירושלים המתפרנס מקצבאות שנקלע לחובות סיפר, במסגרת הליך חדלות הפירעון בעניינו, שאין לו נכסים למימוש. אלא שהשופט דוד שאול גבאי ריכטר מבית משפט השלום בעיר הגיע למסקנה אחרת לחלוטין: כי דירת מגוריו שייכת לו הלכה למעשה, ולא לבנו כפי שטען. על רקע גילו המתקדם ואינטרס נושיו בפירעון חובם, קבע השופט תכנית שיקום כלכלי בעניינו, חלף ביטול ההליך בשל חוסר תום-לב.

מדובר באלמן בעשור השמיני לחייו המתגורר בגפו בדירתו שבירושלים. ב-2002 העביר את הזכויות בנכס לאחד מארבעת ילדיו, כשלטענתו – כיום הוא משלם לו שכירות בסך 1,200 שקל לחודש. בין לבין נקלע האיש, המתקיים מקצבאות זקנה והבטחת הכנסה, לחובות בסך כ-179 אלף שקל, בגינם פתח בהליך חדלות פירעון. הנאמן אישר מתוכם כ-123 אלף שקל.  

החייב סיפר במסגרת ההליך שהסיבה לחובותיו הינה הלוואות שנטל לצרכי מחיה ולא החזיר, כמו גם חובות לעירייה ולמשרד הרישוי שלא שילם. הוא הצהיר שאין בבעלותו נכסים למימוש, ואולם בעלי התפקיד – הממונה והנאמן – התרשמו אחרת. הם טענו ל"חוסר בהירות לגבי מצב הדירה והזכויות בה", המצדיקה, כך לשיטתם, לחייבו בתשלום 72 אלף שקל בפריסה ל-4 שנים כתנאי להפטר.

מנגד טען החייב שיש להעניק לו הפטר לאלתר, בהתחשב בעובדה שדירת מגוריו שייכת לבנו ולאור היותו נעדר כושר השתכרות המתקיים מקצבאות, בהתאם להלכת לשצ'נקו הידועה.

מסר גרסאות סותרות

אבל השופט גבאי ריכטר דחה את בקשת החייב להפטר לאלתר, נוכח התרשמותו כי בניגוד לטענותיו – דירת מגוריו שייכת הלכה למעשה לו, ולא לבנו. השופט סמך את קביעתו על מספר נימוקים, ביניהם העובדה שהעברת הזכויות לא הסתיימה ברישום בטאבו, כמו גם חילופי גרסאות מטעם החייב שכללו הודאה מצדו כי יש לו זכויות בדירה, תוך הבעת קושי להסביר מדוע מלכתחילה העביר את הנכס לבנו.

"מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני קובע לצורך ההליך שלפניי כי היחיד הוא הבעלים בפועל של הנכס והמחזיק בו. משעה שזוהי מסקנתי, והגם שהיחיד בגיל פנסיה, והגם שהכנסותיו המתועדות היחידות הן מקצבאות, הרי שבהיותו בעל נכס, הוא אינו נכנס בגדר הוראות הלכת לשצ'נקו, המאפשרות מתן הפטר לאלתר למי שמחייתו על קצבאות בלבד", כתב השופט.

אכן, צוין בהקשר הזה, שעה שהחייב התנהל בחוסר תום-לב היה מקום לכאורה להורות על ביטול ההליך, ואולם למסקנת השופט - אין מקום לעשות זאת על רקע גילו המתקדם, חובותיו הנמוכים יחסית ואינטרס נושיו בפירעון חובם. "יש מקום לקבוע צו שיקום כלכלי שישקף את מכלול הנסיבות, תוך העדפת האינטרסים של הנושים על פני אלו של היחיד, נוכח התנהלותו בהליך", קבע.

לפיכך השופט פסק שכתנאי לקבלת ההפטר, יהיה על החייב לעמוד בתכנית פירעון הכוללת תשלום 50 אלף שקל בפריסה ל-40 תשלומים, בסך 1,250 שקל כל אחד, זאת בתוספת הסדרת חובות הפיגורים שצבר במסגרת ההליך, והפניית חלקו בקרן הפנסיה של אשתו המנוחה בחברת "כלל" לטובת קופת הנשייה, תוך חודש ימים.

• ב"כ החייב: עו"ד מג'די זייד
• ב"כ הממונה: עו"ד אדר אביב אוחיון
• ב"כ הנאמן: הנאמן בעצמו, עו"ד כרכבי בסאם, ועו"ד רואא אבו חלאוה
• ב"כ המשיבים 3-7: עו"ד אחמד סיאם

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.