בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה חלק מתביעת פיצויים של בוגרת "המכללה לאופטיקאים", שבבעלות ענקית האופטיקה "אופטיקנה", בגין הפרת התחייבותה לספק לה מקום עבודה בסיום הלימודים.
בשנת 2011 השיקה ענקית האופטיקה הישראלית את "המכללה לאופטיקאים". בפרסומות למכללה צוין בין היתר, כי בתום הקורס מובטחת לבוגרים משרה ברשת "אופטיקנה" ואף החזר שכר הלימוד למתמידים.
מחזור הקורס הראשון שארך כשנתיים הסתיים במרץ 2014 אולם אופטיקנה לא גייסה לשורותיה אף אחד מבוגריו. לאחר פניות שנשלחו למנהליה, החלה אופטיקנה להעסיק את הבוגרים למעט בוגרת אחת, שבעקבות זאת החליטה לתבוע את המכללה, הרשת ובעליה לפיצוי של כ-150 אלף שקל על הפרת ההתחייבות – סכום שלשיטתה הייתה מרוויחה אילו עבדה אצלן 3 שנים, כפי שתכננה, וכפיצוי על הפלייתה מחמת גילה המבוגר.
מנגד הנתבעות טענו כי דווקא הוצעה לתובעת משרה במעבדה אך היא סירבה לה ולכן יש לדחות את תביעותיה. הן הוסיפו כי טענות התובעת בעניין הפליה מקוממת, לאור העובדה שבאופטיקנה מועסקים עובדים רבים בגילאים מתקדמים.
השאלות העיקריות שהונחו בפני השופטת אופירה דגן טוכמכר היו האם נכרת חוזה בין התובעת לבין הנתבעות והאם הן הפרו אותו.
"חוסר תום לב משווע"
השאלה הראשונה נענתה בחיוב. השופטת קבעה כי ההתחייבות של הנתבעות בפרסומותיהן מהווה חוזה מחייב בעל-פה, ועברה לבחון האם הן הפרו אותו.
לאחר בחינת הראיות בתיק השופטת מצאה שהתובעת השמיטה מכתב התביעה את העובדה שהיא אכן זומנה לראיות עבודה. מהצד השני, הנתבעות לא טרחו להודיע לה אם התקבלה לעבודה או לא.
השופטת ציינה שהנתבעות התחמקו ממתן תשובה ברורה וסחבו את התובעת עם תשובות כמו "להתאזר סבלנות" או עם תירוצים לעיכוב בשיבוץ, תוך שהציגו בפניה מצג שווה כאילו היא אמורה להתחיל לעבוד אף שבפועל היה ברור שזה לא יקרה אף פעם משום שלא התאימה לעבודה.
השופטת העירה כי גם בבית הדין התנהלותן של הנתבעות לא הייתה משביעת רצון – הן לא הציגו מסמכים מהותיים, לא טרחו להעיד את "עדת המפתח" שהייתה בקשר רציף עם התובעת והעדויות שכן הביאו היו מלאות סתירות.
לפיכך, השופטת דחתה את גרסת הנתבעות לפיה התובעת סירבה להצעת העבודה וקבעה כי התנהלותן עולה כדי חוסר תום לב וכי הן הפרו את התחייבותן לשיבוץ התובעת לעבודה בסיום לימודיה.
השופטת עמדה על הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הפרת ההתחייבות, בהיותה אישה מבוגרת ששקדה על לימודיה במשך שנתיים מתוך ביטחון שתקבל עבודה בסופם, אך לבסוף נותרה ללא עבודה בגיל 71.
לבסוף השופטת פסקה לתובעת 30 אלף שקל, לאחר שלקחה בחשבון את "התנהלותן חסרת התום לב באופן משווע של הנתבעות", כמו גם את האפשרות שהתובעת לא הייתה עובדת אצלן משך שלוש שנים כפי שסברה, שכן לא הייתה התחייבות למשך תקופת ההעסקה. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד ע. שיפוני
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ר. פישמן, מ. פישמן
עו"ד יניב דוד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין