גננת ששכרה מבנה להפעלת פעוטון גילתה שהמקום עומד בלב סכסוך גירושין מר. הבעל שהתנגד להשכרה שיבש את פעילות הפעוטון ובאחרונה חויב לפצות את הגננת בסכום עתק.
ב-2012 שכרה גננת בית וחצר במטרה להפעיל בהם פעוטון. לרוע מזלה, לאחר שהשקיעה במקום והחלה להפעיל את הפעוטון גילתה שהבית עומד במרכז סכסוך גירושין בין מי שהשכירה לה את המקום לבין בעלה. הבעל, עם עבר אלים ואשפוזים פסיכוטיים, לא הפסיק להפריע לפעילות הפעוטון. כעבור חודשיים בלבד נאלצה הגננת לחפש מקום אחר. באחרונה חויב הבעל לפצות את הגננת ביות מ-100,000 שקל על נזקיה.
בני זוג היו בעלים של בית דו קומתי בגבעת שמואל. בשנים האחרונות התדרדרה מערכת היחסים ביניהם והם נפרדו. לפני כ-5 שנים סוכם בהליך בוררות שנערך ביניהם על הפרדת הבעלות בנכס כך שקומת הקרקע והגינה יהיו של האישה ואילו הקומה הראשונה והגג יהיו של הבעל.
בהתאם, באוגוסט 2012 חתמה האישה על הסכם שכירות מול גננת שביקשה לשכור את המקום להפעלת פעוטון. הגננת הכשירה את המבנה והגינה ופתחה את הפעוטון תחילת ספטמבר של אותה שנה. ואולם, הטרדות בלתי פוסקות מצד הבעל הביאו אותה לבטל את הסכם השכירות ולעזוב חודשיים בלבד לאחר מכן.
בתביעה שהגישה הגננת נגד הבעל היא סיפרה שמרגע פתיחת הגן הוא הפריע לפעילות השוטפת של הפעוטון: החליף את מנעול הכניסה מספר פעמים, מנע את כניסת הצוות והפעוטות לגן ואת יציאתם ממנו, ניתק את זרם החשמל למקום, חולל מהומות, צעק, גידף והפחיד את ההורים והילדים על לעזיבתם של כמה מהם.
התובעת דרשה החזר של השקעתה בגן, פיצוי על אובדן שכר לימוד, פגיעה במוניטין שלה, עוגמת נפש ועוד. היא הדגישה כי לפני החתימה על הסכם השכירות האישה (שנפטרה בינתיים) לא גילתה לה כי קיים סכסוך בינה לבין בעלה ורק לאחר מכן היא גילתה שלבעל עבר אלים ואשפוזים פסיכוטיים ושהוא מוגדר הלום קרב. לדבריה, אם הייתה יודעת על המצב לא הייתה שוכרת את הנכס.
הנתבע טען מנגד שהתובעת לא היית רשאית לעשות שימוש בכניסה הראשית לבית והיה עליה להיכנס מכניסה נפרדת. לשיטתו, היא השתמשה בשטח שלו שלא כדין ופגעה ברכושו. הוא הגיש תביעה נגדית בה דרש את יתרת דמי השכירות וסיכם כי הוא ״אדם סובלני ועדין נפש וכי הוא פעל באדיבות ודרכי נועם״.
סכסוך מר
אך השופטת עדנה יוסף-קוזין מבית משפט השלום בפתח תקווה קיבלה את גרסת התובעת. היא ציינה שהתנהלות הנתבע במהלך המשפט עלתה בקנה אחד עם תיאוריהם של עדי התביעה והוא לא חדל להתעמת עם עורכי הדין ואף השמיע איום מרומז כלפי ב״כ התובעת כשאמר לו ״הפרצוף שלך יפה״.
השופטת קבעה שהתובעת הייתה רשאית להשתמש בכניסה הראשית לנכס לפי הסכם השכירות ושלטענות הנתבע בנושא אין שחר. היא הדגישה שהתובעת הייתה רשאית לבטל את הסכם השכירות לנוכח ההטעיה מצד האישה המנוחה ואי גילוי הסכסוך.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהנתבע אחראי לפצות את התובעת על נזקיה – השקעותיה בנכס, דמי השכירות ששילמה, שכר העובדות, בזבוז הזמן, ביטול רישום מצד הורים, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין ובשמה הטוב.
הנתבע חויב לפצות את התובעת ב-101,260 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד של 35,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד נזיקין הראל דהן
- ב״כ הנתבע: עו"ד צחי שרף
עו"ד ישראל פסח
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין