היולדת נרשמה כאם אבל היועץ המשפטי התנגד לבצע בדיקת רקמות שתאשר את האימהות הגנטית של זוגתה בטענה שהורות כזו עדיין לא הוסדרה בחקיקה. השופטת קבעה כי לפעמים המציאות מקדימה את החוק
בנות זוג שהחליטו להביא יחד ילד לעולם באמצעות הפריית ביצית של אחת מהן ברחם של השנייה ייחשבו שתיהן כאמהות אם בדיקת רקמות תאשר את הזיקה הגנטית של מוסרת הביצית ליילוד. כך קבעה לאחרונה שופטת בית המשפט למשפחה בפתח תקווה נאוה גדיש, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה שביקש להשאיר את ההכרעה בסוגיה למחוקק. "לא מצאתי שיש הצדקה לעכב את ע' בקבלת הכרה טבעית לקיומם של יחסי הורות בינה לבין הקטינה עד שיימצא פתרון חקיקתי".
ע' ו-ה' חתמו על הסכם להבאת ילד משותף באמצעות תרומת זרע והפריית ביצית של אחת מהן ברחמה של השנייה. בשנה שעברה הן עברו הפריה בקפריסין וה' הרתה. מאחר שלפי החוק היולדת היא זו שנרשמת כאם היילוד הגישו בנות הזוג חודשיים לפני הלידה תביעה במסגרתה ביקשו לאפשר לע' לבצע בדיקת רקמות כדי שאפשר יהיה לקבוע שגם היא האם של התינוקת מכוח הזיקה הגנטית.
אלא שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד לתביעה וביקש להפנות את בנות הזוג למסלול של צו הורות פסיקתי. נטען כי חוק תרומת ביציות לא מאפשר להכיר ב"תורמת הביצית" כאם גנטית. התובעות, נטען, מנסות ליצור מסלול הורות חדש שטרם הוכר בחוק ויש להשאיר זאת למחוקק ולא לבית המשפט. עוד נטען כי אישור התביעה עלול להביא להכרה בהורות משולשת כשיש בתמונה תורם מזוהה.
בתגובה טענו בנות הזוג כי הן לא מעוניינות בצו הורות כיוון שע' היא האם הביולוגית של הילדה וההתנגדות של היועמ"ש פוגעת בזכות הטבעית שלהן להיות אמהות. הן הוסיפו כי ע' היא לא "תורמת ביצית" לפי חוק תרומת ביציות, שבכל מקרה לא חל עליהן משום שההפריה בוצעה בחו"ל.
דרישה מיותרת ולא ראויה
השופטת נאוה גדיש קבעה כי התובעות מבקשות פסק דין שמצהיר על מצב קיים של אמהות. צו הורות פסיקתי לעומת זאת מכונן הורות כאשר אין זיקה גנטית בין ההורה לבין הילד, והיא סבורה שהדרישה להפנות אותן להליך חדש מיותרת ולא ראויה.
השופטת גם הסכימה שחוק תרומת ביציות לא חל כאן. ההפריה לא בוצעה בארץ וממילא ע' לא נחשבת ל"תורמת" וה' היא לא "נתרמת" שכן מעולם לא ביקשה תרומת ביצית. יותר מזה, החוק מחייב נתק מוחלט של התורמת מהיילוד אלא שבין ע' לבין הילדה לא שורר נתק. נהפוך הוא בנות הזוג מבקשות להיות שתיהן אימהותיה כפי שקבעו בהסכם ביניהן.
השופטת הוסיפה שהיא מסכימה שהמחוקק הוא שצריך לקבוע את גבולות המוסד ההורי. אלא שכשאין פתרון חוקי ועומדת בפני בית המשפט סיטואציה שמחייבת מענה – עליו להעניק אותו. "לא מצאתי שיש הצדקה לעכב את ע' בקבלת הכרה טבעית לקיומם של יחסי הורות בינה לבין הקטינה, א', עד שיימצא פתרון חקיקתי", סיכמה.
באשר לחשש של היועמ"ש מפני השלכות רוחב, קבעה השופטת כי אם וכאשר יגיע לבית המשפט מקרה של הורות משולשת יהיה עליו למצוא את הפתרון הראוי.
לפיכך התביעה התקבלה. השופטת הפנתה את בנות הזוג לבדיקה גנטית ואם תימצא זיקה בין ע' לבין הילדה יינתן צו המצהיר כי היא אמה. היועמ"ש חויב בהוצאות של 7,600 שקל.
עו"ד שלומית לב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין