בית הדין הרבני פסק שהאישה אינה זכאית לכתובה בסך 500,000 שקל. הדיינים קיבלו את טענות הבעל שבמהלך הנישואים האישה ניסתה לכפות את עצמה עליו בתקופת הנידה והוציאה לו שם רע ביישוב.
בפסק דין שפרסם לאחרונה בית הדין הרבני באריאל נדחתה אישה שתבעה את דמי הכתובה מבעלה לשעבר. הדיינים התרשמו שיש בסיס לטענת הבעל שהיא ניסתה לקיים עמו יחסים אסורים בזמן מחזור וביקרו אותה על כך שיצרה לו תדמית שלילית בקרב השכנים.
בני הזוג נישאו ב-1997 והביאו לעולם שלושה ילדים. ב-2013 הם התגרשו. האישה תבעה לחייב את הבעל בכתובה בסך 500,000 שקל ובפיצוי נוסף בגין הצער ועוגמת הנפש שגרם לה. לטענתה, הוא ביקש להתגרש בעוד היא רצתה שלום בית.
בנוסף היא ביקשה לחייב אותו לשלם לה חצי מהכנסות הפיצרייה שהפעיל מיום שעזב את הבית ועד שמכר את החנות. היא ציינה בהקשר זה שמדובר ב״עסק משותף״.
הבעל מצדו התנגד לתשלום הכתובה וטען שהאישה היא זו שגרמה לגירושין ורצתה אותם. לדבריו, היא הגישה נגדו תלונת שווא למשטרה ואף הוציאה נגדו צו הרחקה ללא כל הצדקה.
עוד לדבריו, האישה ניסתה להכשיל אותו בכך שבמספר פעמים התקרבה אליו עירומה בזמן המחזור. בנוסף, היא הוציאה לו שם רע ביישוב בו גרו מה שהוביל להחרמתו ולהפסדים בעסק הפיצה שהפעיל. הוא ציין שהאישה הייתה מעוררת נגדו מהומות בפומבי לעיני העובדים ושבים ומבזה אותו.
״עוברת על דת״
אב בית הדין הרב מאיר פרימן דחה את התביעה. הוא ציין שהאישה לא הביאה הוכחה ממשית לאלימות מצד הבעל וניכר שהתלונות שהגישה נגדו היו כוזבות ונעשו במטרה להביא להרס המשפחה.
הוא הוסיף כי אמנם הבעל לא הצליח להביא ראיות לכך שהאישה הוציאה לו שם רע בזמן הנישואים אך קיימת הוכחה לדפוס התנהגות דומה לאחר הפירוד. לדבריו, הוכח שמהלך הדיונים ננקטו כלפי הבעל סנקציות קהילתיות והופצו נגדו כרוזים הקוראים להחרימו בשל ״סרבנותו״ לגרש את האישה. לדבריו, ברור שהאישה עמדה מאחורי הלחץ שהופעל על הבעל והוציאה לו שם רע בקרב שכניו.
הדיין הדגיש כי על פי ההלכה אישה שגורמת לתדמית שלילית קבועה על בעלה מפסידה את כתובתה וכי בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהלותה.
סיבה נוספת לשלילת הכתובה מצא הדיין בטענת הבעל על ניסיונות האישה לכפות את עצמה עליו בזמן המחזור. ״אישה המשמשת את בעלה בעת נידתה או המכשילה את בעלה באיסורים היא 'עוברת על דת'״ ומפסידה כתובתה, כתב הדיין, אף אם לא קוימו יחסים בפועל. גם בהקשר זה ציין הדיין כי אין ראיה חד משמעית לטענות הבעל אך סירובה של האישה להיבדק בפוליגרף הוא בבחינת ״רגליים לדבר״.
עוד קבע הדיין שהכנסות הבעל מהפיצרייה לאחר הפירוד הן הכנסות עבודה ולא הכנסות מעסק שכן הוא ״קנה חומרים, לש קמח ומים ויצר בצק, הניח עליו גבינה צהובה ורטבים, אפה ולבסוף מכר פיצות״. בנסיבות אלה, האישה לא זכאית להיות שותפה ברווחים.
הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ התובעת: עו"ד משפחה עופר בר לב
- ב״כ הנתבע: עו"ד אורן אליעז
עו"ד מיטל כסיף
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין