- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
הפסד ב-3 חזיתות: תנושל מכל נכסי הנדל"ן של האקס
אף שהביאו יחד לעולם 4 ילדים, ביהמ"ש קבע שבית מגוריהם, דירה נוספת וחנות הרשומים על שם בן הזוג יישארו שלו: "לא הוכיחה שיתוף"
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעת אישה לקבלת חצי מ-3 נכסי נדל"ן הרשומים על-שם בן-זוגה לשעבר: בית המגורים, דירה שהורישה לו אימו וחנות שלטענתו קיבל מאביו במתנה. מסקנת השופטת שירלי שי הייתה שחרף הזוגיות הארוכה, הכוללת הבאת 4 ילדים לעולם, לא הוכחה כוונת שיתוף לגבי הנכסים - ולכן הם יישארו בלעדית של הנתבע.
לטענת התובעת, הכירה את הנתבע ב-1999 ומאז ניהלה עימו מערכת יחסים של ידועים בציבור לכל דבר ועניין, אשר כללה הבאת 4 ילדים לעולם. היא סיפרה שבמהלך הזוגיות סייעה לעסקיו בסחר בסמים קלים, והייתה שותפה מלאה להכנסות.
בקשת האישה הייתה להכיר בה כבעלת חצי מ-3 נכסי נדל"ן הרשומים על-שם האקס: חנות שלטענתה נרכשה ב-2009, "עמוק בתוך הזוגיות"; דירת ירושה שלדבריה נקנתה מאחי הנתבע באמצעות כספים משותפים; ובית המגורים - אותו כינתה "ספינת הדגל של השותפות".
מנגד טען הנתבע שאם ילדיו אינה זכאית לנתח כלשהו מנכסיו. אשר לחנות, נטען שהיא ניתנה לו במתנה מאביו "ועל כן אין לה יד ודבר בחנות". טענה דומה העלה האיש ביחס לדירת הירושה - לדבריו אחיו נתנו לו את חלקיהם בנכס במתנה, וכהוכחה לכך הציג הסכמי מתנה.
בנוגע לבית המגורים טען הנתבע שהתנהלות הצדדים במרוצת השנים לא העידה על כוונת שיתוף, שעה שהוא זה שמימן את הוצאותיו ואת צרכי הילדים מבלי שהתובעת העבירה לו כספים, וכאשר כל אחד מבני הזוג התנהל באמצעות חשבונות נפרדים.
הפרדה ברכוש - ובחדרים
השופטת שי דחתה את טענות התובעת ביחס לכל אחד מנכסי הנדל"ן, תוך קבלת עמדת האקס.
אשר לחנות, הודגש שלא הוצגו מטעם התביעה ראיות לסתור את אלה של ההגנה - תצהיר מתנה במסגרתו הועבר הנכס מאבי הנתבע אליו, ללא תמורה; ורישום האחרון כבעלים בטאבו. לאור זאת, קבעה השופטת, ובמיוחד כשמדובר ב"נכס חיצוני" - הרי שאין לקבוע כי החנות משותפת לצדדים.
בכל הנוגע לדירת הירושה, צוין בפסק הדין שהצדדים גרו בה למשך שנים בודדות בלבד, כאשר חלק מהזמן היה קיר חוצץ ביניהם. לגרסת הנתבע הם גרו שם תמיד בחדרים נפרדים, והתובעת ישנה אצלו באותה תקופה רק לפעמים, "כמו יזיזה" לדבריו, כשבמקביל אירח בדירה נשים רבות אחרות. מסקנת השופטת גם בנוגע לנכס זה - על רקע תקופת המגורים הקצרה וההפרדה בחדרים - הייתה שלא הוכחה לגביו כוונת שיתוף ספציפית.
לבסוף קבעה השופטת שגם ביחס לבית המגורים כשלה התביעה מלהראות כוונה כאמור. זאת על רקע הסכמת האישה שהמשכנתה עליו נפרעה מחשבון האקס בלבד, בד בבד לרישומו על-שמו.
"התובעת לא הוכיחה כל שיתוף כספי בין הצדדים: אין חשבונות בנק משותפים, אין העברות כספים מצד אחד למשנהו, אין ערבוב כספים, אין השקעות כספים בבית המגורים, אין 'מאמץ משותף' ואין תרומה שוויונית באופן שמצדיק להחיל על הרכוש משטר של שיתוף ולחלקו באופן שוויוני", סיכמה השופטת.
לפיכך התביעה נדחתה אולם ללא חיוב האישה בהוצאות לטובת הנתבע, זאת בשל התנהלות דיונית לא מכבדת של שניהם ובעיקר שלו, אשר כללה התפרצויות וצעקות. במקום זאת, חויב כל אחד מהם לשלם לקופת המדינה הוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד גלעד גלזמן
- שם ב"כ הנתבע לא צוין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
