לפני כ-7 שנים נפגע בעל מסעדה בתאונת דרכים והחל לסבול מכאבי ראש, טנטון וחרדות. המבטחת הכחישה שנגרם לו נזק משמעותי אך בית המשפט קבע כי הוא נותר עם נכות של 31% וחייבה את הנתבעת ב-266,239 שקל.
השופטת לימור רייך קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש נפגע תאונת דרכים נגד חברת הפניקס שביטחה את הרכב בו נהג. היא קיבלה את טענות התובע כי מאז התאונה תפקודו החברתי והמשפחתי התדרדר והכנסותיו הצטמצמו מאוד. עמדת המבטחת, שהכחישה שנגרם לו נזק תפקודי, נדחתה.
התובע, טבח במקצועו, נפגע בתאונה בפברואר 2011 בהיותו בן 64 שנים. לאחר התאונה הוא חזר לביתו וכעבור יומיים חש ברע ופנה לבית החולים וולפסון שם אובחנה חבלה בצלעות. כחודשיים לאחר התאונה, נוכח החמרה בכאבים, הוא פנה בשנית לבית החולים והתלונן על כאבי צוואר וראש וכן על צפצופים באוזניים. הפעם אובחנו גם חבלות בצוואר ובגב. במקביל הוא החל לסבול מפחדים וחרדות והופנה למעקב וטיפול פסיכיאטרי.
בכתב התביעה סיפר הנפגע שכיום הוא סובל מקושי לבצע פעולות מאומצות, אי סבילות לרעש ועצבנות, הפרעות שינה ויקיצות במהלך הלילה, עייפות ביום ופחדים וחוסר סבלנות כלפי בני משפחה וחברים.
לדבריו, כתוצאה ממצבו הרפואי נבצר ממנו להמשיך להפעיל את המסעדה שלו והוא נאלץ לסגור אותה. בהמשך, עבר מעבודה לעבודה אך לא הצליח להחזיק מעמד באף אחת מהן והכנסותיו פחתו. הוא הוסיף כי לפני התאונה הרוויח כ-30,000 שקל בחודש אך הודה כי מרבית הסכום לא דווח לרשויות המס כך שיש בידיו הוכחות להכנסה של 8,000 שקל בלבד. לאחר התאונה עבד כשיר והרוויח בין 1,000-3,000 שקל לחודש וגם זאת לא בצורה עקבית ורצופה.
הנתבעת לא הכחישה את התאונה אך סירבה להכיר בנזק שנגרם לתובע. היא טענה שהוא עובד, מבלה ומתפקד היטב בכל תחומי החיים.
לדבריה לאחר שהתובע הודה שמסר דיווחים כוזבים לרשויות המס אין לתת אמון בכל מידע הנמסר על ידו בנוגע להיקף עבודתו והכנסתו לאחר התאונה.
המבטחת טענה כי לכל היותר הוא זכאי לפיצוי של 13,200 שקל על הפסדי שכר לעבר, 9,300 שקל על הפסדי שכר לעתיד ו-34,432 שקל על כאב וסבל.
ירידה מוכחת בהכנסות
סגנית נשיא בית משפט השלום בהרצליה, השופטת לימור רייך, מינתה מומחים בתחום האורתופדיה, א.א.ג, נוירולוגיה ופסיכיאטריה לבדיקת התובע. כל המומחים מצאו שהתובע סובל ממגבלות בגין התאונה ובהן כאבי צוואר, טנטון, כאבי ראש כרוניים והפרעות חרדה והסתגלות. השופטת קבעה כי נכותו המשוקללת של התובע עומדת על 31% וזו גם נכותו התפקודית.
לדבריה, פגיעתו של התובע השפיעה על כושר עבודתו ובחלק ניכר מהתקופה שחלפה מאז התאונה הוא עבד בהיקף מצומצם מאוד בהשוואה להיקף העבודה הקודם. השופטת קבעה כי שכרו של התובע לפני התאונה היה 8,000 שקל והבהירה כי בית המשפט עשוי להתחשב בהכנסות לא מדווחות אך על הראיות בדבר הכנסתו האמיתית של הנפגע להיות ״נעלות מכל ספק״, וזה אינו המקרה.
בפסיקת הפיצויים השופטת התחשבה בגילו של התובע ערב התאונה (64) וגילו כיום (71), בירידה המוכחת בהיקף עבודתו ושכרו ובעזרה לה יזדקק בעתיד. על הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות, עזרת הזולת וכאב וסבל חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-266,239 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד כדין.
- ב״כ התובע: עו"ד ורדה באסטאקאר
- ב״כ הנתבעת: עו"ד שהם סלומון
עו"ד דורית קורץ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין