ג.י. נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

עסקינן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") לפיצוי בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע בעטיה של תאונת-דרכים מיום 28.2.11 (להלן: "התאונה").

בישיבת הוכחות מיום 3.7.18 נשמעו עדויות התובע והעדים מטעמו: הגב' ז.י. רעייתו (להלן: "רעיית התובע"); מר ג.ג. אחראי משמרת בXXX, שם עבד התובע בשנים 2015-2016 ומר א.מ. הבעלים הנוכחי של מסעדת האוכל XXX, אשר הוקמה והופעלה עובר לתאונה על-ידי התובע (להלן: "המסעדה").

רקע עובדתי 

1. התובע, יליד 47, נפגע בתאונה עת נהג ברכב מ.ר. XXX אשר בוטח במועדים הרלוונטיים לתביעה בידי הנתבעת.

    

2. ממקום התאונה חזר התובע לביתו וכעבור כיומיים, לאחר שחש ברע, פנה לבית-החולים XXX, שם אובחנה חבלה בצלעות; הוא שוחרר לביתו בו ביום עם המלצה להמשך מעקב רפואי ונטילת משככי כאבים; ביום 23.4.11, נוכח החמרה בכאבים, פנה התובע בשנית לבית-החולים, שם אובחנו חבלות בצוואר ובגב, נרשמו תלונות אודות כאבי צוואר וראש וצפצופים באוזניים והוא שוחרר לביתו עם המלצה להמשך מעקב רפואי ונטילת משככי כאבים. התובע המשיך במעקב אורתופדי במסגרת קופת-חולים, הופנה וטופל בטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה.

    

3. בהמשך, התלונן התובע אודות טנטון בלתי פוסק באוזניים, ירידה בשמיעה, כאבי ראש וסחרחורות; הופנה למעקב רופא א.א.ג ונוכח תלונות אודות פחדים וחרדות הופנה גם למעקב וטיפול פסיכיאטרי.

    

4. עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה וחבות הנתבעת בגינה אינם שנויים במחלוקת [ראו הודעת הנתבעת מיום 16.9.14] וסלע המחלוקת בין הצדדים הוא אך בסוגיית הנזק.

    

   הנכות הרפואית