הפטר לניצול שואה: ״אין מקום להשאירו רק עם כותנתו לעורו״

בית המשפט המחוזי פטר את החייב בן ה-73 מחובותיו על אף התנגדות הנאמן. בפסק הדין נקבע כי אחרי 15 שנה של הליכים המשך החקירה לא יועיל לאף אחד

השופטת נועה גרוסמן הורתה על מתן הפטר לחייב ניצול שואה. הנאמן סבר כי יש להמשיך את החקירה ולהעביר לקופת הנשייה כספים שמחזיק החייב בבנק הדואר ובחברת הראל בשווי של 70,000 שקל. השופטת קבעה כי לנוכח העובדה שההליך מתנהל מאז 2004 ורוב נכסי החייב מומשו יש מקום לסיים את ההליך בהפטר ולתת לו אפשרות לפתוח דף חדש, מבלי להותיר אותו חסר כל.

החייב הוכרז כפושט רגל בשנת 2004. במהלך השנים מומשו נכסים שונים שלו והוא עמד בצו התשלומים.

הנאמן התנגד למתן הפטר וטען כי אמנם מכלול הדברים עומד לזכות החייב ובין היתר התנהלותו, גילו המתקדם, שיתוף הפעולה המחודש שלו עם ההליך שכלל הגשת דוחות עדכניים, התייצבות לחקירה והסרת חוב פיגורים.

עם זאת הוא סבר כי אין די בכך כדי לזכות אותו ב״כרטיס יציאה״ מההליך ומתן הפטר. הוא עתר לקבלת מסמכים נוספים אודות נכסיו וביקש להעביר לקופת פשיטת הרגל כספים שמחזיק החייב בבנק הדואר ובחברת הביטוח הראל, בשווי כולל של 70,000 שקל. 

החייב ציין בתגובה כי הוא אדם מבוגר, מקבל פנסיה ורנטה של ניצול שואה ועובד כרפד בשכר חודשי של 6,000 שקל. 

הוא הדגיש כי הוא שרוי במצוקה קשה, חסרות שיניים בפיו והוא לא מסוגל לאכול ולא מסוגל לשלם מזונות לרעייתו החסויה בשל עיקול שהוטל על הכספים בבנק הדואר. עוד הוא ציין שהכספים שעוקלו בבנק נועדו לטיפול שיניים מאחר שמצבו מקשה על תפקודו היומיומי.

לטענתו, הגיעה העת להעניק לו סוף סוף את ההפטר המיוחל.

מחיה בכבוד

השופטת נועה גרוסמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהירה כי עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון הדגש מושם על שיקומו של החייב כערך מרכזי. לדבריה, בחוק מוטמעת התפיסה כי בחברה צרכנית מודרנית חדלות פירעון אינה כתם אישי וחברתי שעל החייב לשאת כמעמסה לכל שנות חייו, ויש להעדיף את שיקומו לתועלת החברה והנושים.

השופטת כתבה כי במקרה זה החייב מצוי בהליך תקופת חיים ארוכה במהלכה מומשו נכסיו על ידי הנאמן. עם חידוש ההליך ב-2018 החייב השלים את הדוחות וסילק את חוב ההפיגורים.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהליך פשיטת הרגל מיצה את עצמו. ״משמעותה המעשית של עמדת הנאמן היא כי הליכי פשיטת הרגל יימשכו עד אין קץ, ללא תוחלת לסיומם״, כתבה.

עוד הדגישה השופטת כי אין מקום לסיים את ההליך כשהחייב נשאר רק עם כותנתו לעורו ואין לשאוף לכך שהוא יעביר את חייו במחיה מהיד לפה תוך שאינו צובר לו עתודה מינימלית להוצאות בלתי צפויות.

היא סיכמה כי לא ייתכן שלאחר שעיקר נכסיו מומשו לטובת ההליך לא תנתן לחייב האפשרות לפתוח בדרך חדשה ולחיות בגיל הפנסיה את חייו בכבוד, כשהוא משוחרר מהצורך להגיש דוחות אינסופיים. היא הוסיפה כי סיום ההליך יטיב גם עם הנושים שיקבלו סוף סוף את הדיבידנד לו הם זכאים.

בנסיבות אלה נתנה השופטת לחייב הפטר מכל חובותיו.

• ב״כ החייב: עו"ד רועי אשכרי
• הנאמן: עו״ד ישראל שפלר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין