המפקח על המקרקעין הבהיר שאי אפשר לרכוש זיקת הנאה תוך שלילת זכות החזקה מהבעלים
משפחה שחנתה כמעט יובל שנים בחניה שאינה שלה לא קנתה בה זיקת הנאה מכוח שנים - כך קבע לאחרונה המפקח על רישום מקרקעין ברחובות, ברק ליפשיץ. הוסבר שלא ניתן לקנות זיקת הנאה באופן השולל את החזקה מהבעלים. התוצאה: קבלת תביעת נציגות הבניין לסילוק יד הפולשים.
התובעת היא נציגות בית משותף בראשון לציון. הנתבעת היא יורשתם של בעלי אחת הדירות. בתקנון הבניין, שאושר בשנות ה-80, נקבע בין היתר שהשימוש ב-8 חניות מסוימות בבניין, הצמודות ל-10 דירות ספציפיות, יהיה בשיטת "כל הקודם זוכה". הובהר ש"הסדר זה תקף רק לגבי בעלי הדירות והחניות המנויות בסעיף".
חרף הוראותיו הברורות של התקנון, ואף שהדירה של משפחת הנתבעת אינה כלולה בהסדר, אביה המנוח ובני משפחתה נוהגים להמעמיד את רכבם מזה 48 שנים באחת החניות שצוינו, באופן המונע מבעלי הדירות המוצמדות את השימוש בה. מכאן תביעת הנציגות לקבלת צו להפסקת הסגת הגבול. נטען שאין לדיירת זכות קניינית בחניה אלא לכל היותר "רשות שימוש מכללא", הניתנת לביטול בכל עת.
מנגד טענה הדיירת שהשימוש רב השנים של משפחתה בחניה הקנה לה זיקת הנאה (=זכות שימוש בשטח של מישהו אחר, שנוצרת בעקבות שימוש ארוך שנים). בסיכומיה שינתה הנתבעת את גרסתה וסיפרה שהשימוש לא נעשה בחניה ספציפית, אלא על בסיס מקום פנוי בכל 8 החניות המוזכרות בתקנון, ובהתאם נטען שזיקת ההנאה ניתנה לה במתכונת זו.
שתי הטענות נדחו
המפקח ליפשיץ הסביר שעל מנת לקנות זיקת הנאה מכוח שנים יש להוכיח מספר תנאים, ובין היתר שהשימוש נעשה באופן שראוי להוות זיקת הנאה כמשמעות המונח בסעיף 5 לחוק המקרקעין. אותו סעיף קובע שזיקת הנאה היא "שעבוד מקרקעין להנאה שאין עימו זכות להחזיק בהם".
לדברי המפקח, בפסיקה נקבע שההגדרה הנ"ל כוללת יסוד שלילי, לפיו הזכות אינה כוללת זכות חזקה ייחודית במקרקעין ספציפיים. במלים אחרות, שימוש השולל את זכות החזקה במקרקעין מהבעלים, אינו ראוי להוות זיקת הנאה.
יישום הדברים על המקרה שלפניו הוביל את המפקח לקבוע שהשימוש ארוך השנים של משפחת הנתבעת בחניה הספציפית - כפי טענתה המקורית - לא יצר זכויות לטובתה, שכן כאמור אין אפשרות לקנות זיקת הנאה מכוח שנים כאשר היא כוללת זכות חזקה במקרקעין.
בפסק הדין נדחתה אף טענתה החדשה של הדיירת וזאת משלושה טעמים: האחד, שמדובר בשינוי חזית; השני, שעצם השימוש על בסיס מקום פנוי לא הוכח מבחינה עובדתית; והשלישי והעיקרי, שגם זכות לשימוש במתכונת זו מהווה שלילת חזקה מבעלי הדירות המוצמדות, ומשכך אין להעניק זיקת הנאה באופן זה.
בנסיבות אלה הורה המפקח לדיירת - כמו גם ל-2 נתבעים נוספים שהתביעה נגדם התקבלה, משלא שיתפו פעולה עם ההליך המשפטי - לסלק את ידם מהחניות המוזכרות בתקנון, ולהימנע משימוש בהן. לטובת נציגות הבניין נפסקו הוצאות בסך 21,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד תומר בן-דוד
- ב"כ הנתבע 1: עו"ד אברהם רובינוב
- ב"כ הנתבעת 5: עו"ד אליס אברמוביץ
- שמות ב"כ הנתבעים 2, 3, 4, ו-6 לא צוינו
לפסק הדין המלא בתיק מס' 3/382/2024
עו"ד אלדד אמת
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.