העליל על גרושה שהגט שלה לא כשר – ויפצה בעשרות אלפי שקלים

ראש הישיבה של בעלה לשעבר של התובעת חויב לפצות אותה ב-75,000 שקל על לשון הרע, מכיוון שאמר לבני משפחתה כי גירושיה אינם תקפים. בפסק הדין נקבע שהוא פעל בכוונה לפגוע 

השופטת מיקה בנקי קיבלה לאחרונה תביעת דיבה שהגישה אישה נגד ראש הישיבה של בעלה לשעבר. הנתבע היה מעורב בהליכי הגירושין ותמך בבעל. לאחר סידור הגט הוא פנה למשפחתה של התובעת בטענה שגירושיה אינם תקפים. השופטת הבהירה שמדובר בלשון הרע בדרגת חומרה מיוחדת לנוכח העובדה שהצדדים משתייכים למגזר החרדי.

התובעת סיפרה שבדצמבר 2016 קיבלה מבעלה גט לאחר הליך גירושין בו היה מעורב הנתבע – ראש הישיבה של הבעל שהיה מעורה בחיי בני הזוג ושפעל מטעמו בבית הדין הרבני.

לטענתה, הנתבע פעל להתנכל לה בדרכים שונות ובין היתר פנה למשפחתה בטענה שגירושיה אינם תקפים. 

בעדותו תיאר גיסה של התובעת כי לאחר מתן הגט התקשר אליו הנתבע והודיע לו שהתובעת עדיין נשואה, למרות שקיבלה גט בבית הדין הרבני, שכן הגרוש מסר הודעה לביטול הגט ולכן היא עדיין אשת-איש.

הגיס העיד שבהמשך, לאחר שהתובעת נישאה בשנית, אמר לו הנתבע שאילו היה יודע על החתונה "היה מביא איתו 40 תלמידים מהישיבה למחות שהיא אשת איש".

הנתבע ביקש להרחיק עצמו מהדברים וטען בתצהירו שסוגיית כשרות הגט עלתה כאשר אחיה של התובעת ביקש לשוחח עמו בנושא. לכן, לדבריו, יצר איתו קשר וסיפר ש"נודע לו על גישתם האמורה של בתי הדין לעניין תקפות הגט".

הנתבע טען שלמעט שיחה זו הוא "מעולם לא התבטא בנושא", אך סייג כי ייתכן שבמהלך השיחות בשלבי המתנה בבית הדין הרבני עלה נושא זה בשיחותיו עם הגיס. הנתבע אף הוסיף וטען ש"מעולם גם לא ערערתי מעצמי על תוקפו של הגט".

דברי הבל

השופטת מיקה בנקי מבית משפט השלום בירושלים ציינה שבחקירתו הנגדית של הנתבע התברר שהתמונה אינה כה תמה ונקייה כפי שביקש להציג.

הנתבע הודה מפורשות שפנה מיוזמתו לדיין כלשהו מחוץ למערכת בתי הדין, שלח לו מסמכים מבית הדין הרבני ואף המשיך ושוחח עמו טלפונית בעניין כשרות הגט של התובעת.

עוד כתבה השופטת שהנתבע הודה כי פנה לקרובי משפחה של התובעת ושל בן זוגה הנוכחי ואמר להם כי הגט אינו כשר ושלכאורה עוד הייתה נשואה לגרוש בעת נישואיה השניים (וההשלכות לעניין נישואיה השניים ומעמדו של בנה מנישואים אלו ברורות).

כל זאת כאשר מדובר בדברי הבל, כאשר בית הדין הרבני שהנתבע היה מעורב בהליכים מולו אישר את גירושיה של התובעת, וכאשר אף הנתבע עצמו, במסגרת כתב ההגנה שלו, לא העז לעמוד על טענות שווא אלו וכפר בהן.

השופטת הבהירה כי "הוצאת לעז על גט היא לשון הרע שחומרתו ייחודית הן בשל נגיעתו בעניינים אינטימיים הזוכים להגנה מיוחדת והן בשל השלכותיו הקשות והרוחביות על הנפגעת ועל המשך חייה ומשפחתה". היא ציינה שהדברים ברורים ומקבלים משנה תוקף של חומרה במגזר החרדי אליו משתייכים הצדדים. 

בפסק הדין גם נכתב שמהתנהלות הנתבע ניכר שהפרסום נעשה על ידו בחוסר תום לב, על מנת לפגוע בתובעת ומתוך הזדהותו היתרה של הנתבע עם הגרוש. 

בסופו של דבר חייבה השופטת את הנתבע לפצות את התובעת ב-55,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין