העליון פסק: שר המשפטים אינו מחויב לחתום על החלטות חנינה של הנשיא

לפסק הדין בעניין שר המשפטים נגד ניר זוהר

בפסק דין תקדימי, פסק בית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים בדעת רוב, כי חתימתו של נשיא המדינה על כתבי חנינה, טעונה חתימת קיום של שר המשפטים. המשמעות הינה, כי במקרים חריגים, רשאי שר המשפטים שלא לחתום על החלטות חנינה של הנשיא.

חוק יסוד: נשיא המדינה מסמיך את נשיא המדינה לחון עבריינים ולהקל בעונשים, כשעל פי החוק, חתימת הנשיא על חנינה או החלטת הקלה טעונה חתימת קיום של שר המשפטים.

במקרה הנדון, המשיב, נדון למאסר עולם לאחר שהורשע בעבירות של רצח, אינוס וחטיפה לשם עבירת מין, ובהיותו בחופשה מהכלא, ביצע עבירות נוספות. בעקבות פניית המשיב לנשיא המדינה דאז משה קצב, בבקשה כי תקופת מאסרו תיקצב בזמן, הועברה בקשתו בהתאם לנוהל המקובל למחלקת החנינות במשרד המשפטים, אשר קבעה כי אין מקום להמליץ על קציבת העונש, ובהתאם, כך המליצה שרת המשפטים דאז ציפי ליבני.

למרות זאת, החליט הנשיא לקצוב את עונשו של המשיב ולהעמידו על 32 שנות מאסר, ועל החלטה זו, סירבה שרת המשפטים לחתום את חתימת הקיום הנדרשת. על החלטה זו, הגיש המשיב עתירה לבג"ץ, אשר קיבלה בדעת רוב, וקבע כי חתימת הקיום של שר המשפטים אינה מקנה לו שיקול דעת עצמאי אם להיעתר לבקשת החנינה או לדחותה, ואינה מפקידה בידיו זכות "וטו" על הכרעות הנשיא. על פסיקה זו, התקיים דיון נוסף בבג"ץ.

בדעת רוב, הפכו כאמור שופטי בג"ץ את הפסיקה. הנשיאה בייניש פסקה, כי לגישתה, מתן סמכות מוחלטת לנשיא בעניין החנינות, ללא פיקוח או ביקורת, אינה עולה בקנה אחד עם רעיון האיזון והבקרה המאפיין את הממשל והדמוקרטיה בישראל.

"דומה" כתבה הנשיאה, "כי פסק דינם של שופטי הרוב מעניק לנשיא המדינה ולתפקידו הרם נופך של אידיאליזציה שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסה הדמוקרטית של המשטר בישראל", והוסיפה כי שיטת המשפט בישראל אינה מכירה בכך שהעומד בראש המדינה הינו שליט אבסולוטי.

חתימת הקיום, כך נפסק, נועדה לאפשר בקרה פרלמנטרית על הפעלת סמכות החנינה של נשיא המדינה, ולו היה שר המשפטים מחויב לחתום על החלטות הנשיא בעניין, למעשה לא היתה מתאפשרת בקרה מסוג זה.

עם זאת, ציינה הנשיאה, כי האפשרות העומדת לשר המשפטים לסרב לצרף את חתימת הקיום צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר השר משוכנע כי החלטת הנשיא הושפעה משיקולים זרים, ניתנה בחוסר תום לב או שנפל בה פגם מהותי.

בדעת מיעוט פסק השופט דנציגר, כי לגישתו שר המשפטים חייב לצרף את חתימת הקיום לחתימתו של נשיא המדינה על כתב חנינה ואין לאפשר לו להטיל "וטו" על החלטת הנשיא.

• ב"כ העותרים: עו"ד אסנת מנדל, עו"ד אילאיל אמיר
• ב"כ המשיבים: עו"ד סמי פ. פייסל

לפסק הדין בעניין שר המשפטים נגד ניר זוהר

למדור: חוקתי ומנהלי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.