העליון הכריע בקרב על הירושה: אי אפשר להעניק מתנה לאחר המוות

קשישה ערירית נפטרה ולא הותירה אחריה צוואה. זמן קצר לפני מותה היא צירפה את אחותה לחשבון הבנק שלה, וזו סברה שקיבלה את הכספים בחשבון במתנה. העליון קבע כי מי שרוצה להעניק כספים לאחר המוות, צריך לעשות זאת בצוואה.  

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של קשישה שטענה כי אחותה הערירית העניקה לה כספים במתנה לפני מותה.

מצד אחד הייתה האחות, ומן הצד השני ארבעת אחיינים של המנוחה – ילדי אחיה. המנוחה לא הותירה אחריה צוואה. היא השאירה חשבון בנק ובו כספים רבים, אליו צירפה את אחותה כשותפה, זמן קצר לפני שנפטרה.

לסיוע בניסוח צוואה

עורך דין ירושות וצוואות

האחות סברה שהמנוחה העניקה לה את הכספים במתנה עוד בחייה, ומכאן שמחצית מהכספים בחשבון שייכים לה, והמחצית האחרת לעיזבון.

מנגד, לשיטתם של האחיינים, האחות לא זכתה במתנה ועל כן יש לחלק את כל הכספים שבחשבון בין היורשים החוקיים.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה שמע את עדויות עובדי הבנק, וקבע שהמנוחה התכוונה להעניק למבקשת מתנה לאלתר, עוד בחייה. בהתאם, נקבע כי 75% מכספי החשבון שייכים לאחות.

האחיינים ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהפך את ההכרעה ופסק לטובתם. שופטי המחוזי קבעו כי המנוחה רצתה להעניק למבקשת, באמצעות צירופה לחשבון, מתנה רק לאחר מותה ולא בחייה, אלא שמתנה כזו אינה תקפה מבחינה משפטית.

התוצאה הייתה שבית המשפט המחוזי קבע כי כל הכספים יחולקו לפי חוק הירושה, כך שהאחות זכתה רק ב-50% מהכספים בחשבון.

האחות בקשה לרשות לערער לבית המשפט העליון, בה טענה כי מעדויות עובדי הבנק, ברור שהמנוחה התכוונה להעניק לה את הכספים כמתנה עוד בחייה, ולא רק לאחר מותה.

עוד טענה המבקשת כי גם אם הדבר סותר את חוק הירושה, יש לקבל טענותיה מכוח עקרון הצדק, שכן בין כה וכה כוונת המנוחה ברורה, ועל כן אין לשלול ממנה את המתנה.

"המוות גובר על המתנה"  

"נאמר זאת בצורה חדה – המוות גובר על המתנה. דהיינו, אדם רשאי להעניק מתנה במהלך חייו, אך אין הוא רשאי להתחייב במתן מתנה לאחר מותו. הרוצה להעניק רכוש לנהנה מסוים לאחר מותו, יתכבד לערוך צוואה בהתאם", כתב השופט ניל הנדל.

אדם אינו יכול לערבב בין ממדי הזמן – בין תקופת חייו לבין התקופה לאחר מותו, הסביר השופט. כלומר, אדם לא יכול לתת מתנה שתהיה בתוקף רק לאחר מותו.

בכדי לפסוק לטובת האחות, הסביר השופט הנדל, יש להוכיח שהמנוחה התכוונה חד משמעית להעניק לה מתנה עוד כשהייתה בחיים ולא לאחר מותה. "הוכחה כזו אין", כתב השופט, שסבר כי עמדת המנוחה לא הייתה חד משמעית. בנוסף, העובדה שהמנוחה בחרה שלא לערוך צוואה, מטה את הכף לטובת עמדת המשיבים.

בנוגע לשותפות בחשבון הבנק, השופט הבהיר שכשמדובר בחשבון שאליו צורף שותף – בניגוד לחשבון שמלכתחילה נפתח במשותף – על מנת שנראה בשותף המצטרף כ"מקבל מתנה" מפותח החשבון שנפטר, יש להוכיח שני דברים, שבמקרה הזה לא הוכחו: כוונה להעניק מתנה, וכאמור, הוכחת העיתוי: לפני המוות ולא אחריו. 

לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט הנדל הסכים עם הכרעת בית המשפט המחוזי, ודחה את הבקשה. "על הרוצה להעניק כספים לאחר המוות לעשות זאת דרך צוואה", סיכם השופט, והבהיר שצוואה היא הערובה הטובה ביותר להבטיח את שרצונו של המוריש יכובד לאחר מותו.

• ב"כ המערערת: עו"ד שי זוהר
• ב"כ המשיבים: לא צוין

* עורך דין ליאור לב עוסק בדיני משפחה, ירושות וצוואות

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.