האם ניתן להחזיק במשמורת שוהה בלתי חוקי שסיים לרצות מאסר בגין עבירות מין ולא ניתן להחזירו למולדתו, בשל המסוכנות המיוחסת לו? ביהמ"ש העליון סבר שיש להתייחס אליו כאל יתר עברייני המין בישראל.
חוק הכניסה לישראל קובע כי שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל או יציאתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערובה.
לאחרונה נדון בביהמ"ש העליון מקרה של אזרח אריתראה נכנס לישראל שלא כדין בקיץ 2010. כעבור כארבע שנים, הוא הורשע על פי הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה בכח, לאחר שתפס אישה שחלפה על פניו ברחוב ומישש את חזה.
הוא נדון ל-14 חודשי מאסר בפועל (לאחר שהעונש המקורי הופחת בערעור), אותם ריצה במלואם. אולם לאחר מכן, באוקטובר 2015, ממונה ביקורת הגבולות החליט כי עדיין נשקפת ממנו מסוכנות באופן שמצדיק את המשך החזקתו במשמורת.
ביה"ד לביקורת משמורת אישר זאת למשך כמה חודשים, לאחר שהתרשם כי המערער לא הפנים את חומרת מעשיו ושקיים חשש סביר שישוב לבצע עבירות מין. עד שבאוגוסט 2016, ביה"ד הורה על שחרורו, בעקבות צו פיקוח שניתן בבימ"ש השלום לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין – במסגרתו נקבעו תנאים מגבילים ופיקוח על האיש לאחר שחרורו.
אלא שביהמ"ש לעניינים מנהליים בבאר שבע קיבל את ערעורו של משרד הפנים והורה על המשך החזקתו במשמורת. ביהמ"ש קבע כי מסוכנותו של האיש נלמדת ממכלול הראיות כולל מהתנהגותו בזמן המאסר והעובדה שלא שולב בתכנית שיקום.
על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור בביהמ"ש העליון. המערער טען בין היתר כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו מחד נמנעת מהמערער האפשרות להפחית את מסוכנותו באמצעות שיקום – בשל היותו "חסר מעמד" – ומאידך אותה מסוכנות היא שמשמשת כהצדקה להותיר אותו במשמורת ללא הגבלת זמן.
משרד הפנים – המשיב – טען בעיקרו של דבר כי החזקת המערער במשמורת נעשית בהתאם לחוק הכניסה לישראל, המעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב.
לגופו של עניין, נטען כי החזקתו של המערער במשמורת מוצדקת לנוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.
תמיד "מחסירים פעימה"
השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים יורם דנציגר וצבי זילברטל, הסבירה כי החזקה במשמורת של מי שלא ניתן להרחיקו מישראל מעוררת קושי שכן תכלית המשמורת היא קידום הליכי ההרחקה.
השופטת סברה כי ההליך הפלילי, שנותן מענה במישור העונשי, וההליך הקבוע בחוק הגנה על הציבור, המשלים את המישור המניעתי לעתיד, הם המסלול שייעד המחוקק לטיפול בעברייני מין. כלומר השימוש בהם (ככל שיש בהם למנוע מסוכנותו של שוהה לא חוקי), עדיף על פנייה להסדרים המצויים בחוק הכניסה לישראל.
לפיכך, השופטת הבהירה כי "המערער הוא אזרח אריתריאה, כך שחלה לגביו מדיניות אי-ההרחקה שבה נוקטת המדינה ביחס לאזרחי מדינה זו. בנסיבות אלה, מן הראוי לפעול במסלול הקבוע בחוק הגנה על הציבור ולשחרר את המערער ממשמורת בתנאים מגבילים שייקבעו בצו פיקוח". בתוך כך השופטת העירה כי תמיד ישנו אלמנט של "החסרת פעימה", כאשר משחררים עבריין מין לחופשי.
בהמשך פסק הדין השופטת פירטה שיקולים נוספים התומכים בשחרור המערער, ובהם מצבו הרפואי-נפשי, משך הזמן ששהה במאסר, וחומרת העבירה.
לפיכך, הערעור התקבל, ומשרד הפנים חויב בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל. עם זאת, נקבע כי שחרור המערער יידחה ב-21 יום, על מנת לאפשר למדינה להוציא צו פיקוח עדכני בעניינו.
- ב"כ המבקש: עו"ד מיכל פומרנץ
- ב"כ המשיב: עו"ד רן רוזנברג, עו"ד אסנת הראל וינשטיין
* עו"ד הראל סיל עוסק בתחום אשרות השהייה ומייצג עובדים זרים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין