מבוא
נטיית בתי המשפט הינה שלא לשנות מתוכנם של חוזים, לגרוע ו/או להוסיף להם, בין אם מדובר בהסכם ממון טרום נישואין או הסכם גירושין המכיל תנאים שונים בנוגע למזונות ולחלוקת רכוש ובין אם מדובר בחוזה מסחרי עסקי רגיל.
יחד עם זאת סע' 19 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 העוסק באפשרות לביטול חלקי של חוזה קובע כדלקמן: "ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו".
בבג"צ 1993/03, התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד אריאל שרון, פד"י נז' (6) 817, בעמ' 930, קבע כב' השופט חשין: "....העיפרון הכחול", מניח אפשרות פיזית להקיף בקו ... את חלקו הפגום של חוק או חוזה, ולגזור אותו מגופו של הטקסט. כלל העיפרון הכחול מורנו כי במקום שאך ניתן הדבר, נטל הוא המוטל עלינו כי נפריד בין איבר נגוע לבין האיברים הבריאים שבגוף - כך בחוק, כך בחוזה, וכך בכל נורמה אחרת שהיא - ולאחר ההפרדה כי נתעלם מן האיבר הנגוע ונותן תוקף מלא לאיברים הבריאים..."
גם פרופ' גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים" בעמ' 392, מתייחסת לדרך בה יש לנהוג בביטול חלקי של חוזה שחלקיו פסולים: "שלב ראשון - האם החוזה ניתן להפרדה לחלקים? שלב שני - האם עילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו? שלב שלישי - האם ניתן לבודד את החלק הנגוע מתוך החוזה ולהשאיר את עיקר החוזה על כנו, מבלי שיווצר חוזה שונה מזה שהתקשרו הצדדים. רק מתן תשובה חיובית לכל אחת משלוש שאלות אלו מאפשר פיצול החוזה לחלקיו".
כיצד מתייחסת הפסיקה לנושא העיפרון הכחול או הטרדן המתערב?
בתמ"ש 17140-08 נעשה על ידי בית המשפט (כב' השופטת אלה מירז) שימוש בסמכות זאת, הנתונה לבתי המשפט, ובפסק דינה היא שינתה מהוראותיו של הסכם גירושין, והעניקה לאשה סכום נוסף של 35,000 ש"ח, מעבר לאמור בהסכם הגירושין.
ומעשה שהיה כך היה. התובעת בתובענה הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי לביטול הסכם גירושין או חלקו בעילות שונות, ובין היתר של כפיה ועושק נוכח העובדה שסבלה מאלימות פיסית ומינית. בתמצית יצוין, כי על פי הוראות הסכם הגירושין שאושר בבית המשפט, קיבל הבעל הן את הזכויות בדירה והן כל חובות בני הזוג.
בית המשפט סוקר בפסק דין מקיף את משמעותו של הסכם שלא אושר על פי סעיף 2 א לחוק יחסי ממון, וכן סוקר את הפסיקה בנוגע לכפיה, עושק, אילוץ וכיוצ"ב וקובע כי לא התקיימו התנאים להכרזה על ההסכם כבטל רק מההיבט של עושק או כפיה או אילוץ.
כמו כן, קובע בית המשפט, כי תנאיו של החוזה אינם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, נוכח העובדה כי במצבים רבים כדי לקדם גירושין מסכים בן זוג לתנאים גרועים אובייקטיבית, אך מחישים את הגירושין, ועל כן מההיבט הסובייקטיבי התנאים טובים עבורו.
בנוסף לכך, מוזכר הכלל כי הנטייה של בתי המשפט הינה לכבד חוזים, הן חוזים מסחריים והן הסכמי גירושין. לא כל שכן הסכם גירושין שתוקפו כפול, נוכח העובדה שיש לו תכונות הן של הסכם והן של פסק דין.
לאחר סקירת הנסיבות הספציפיות של המקרה עולה בברור מהניתוח העובדתי והמשפטי שנעשה על ידי כב' השופטת מירז, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ולא ביססה את טענותיה. למרות זאת - התוצאה עומדת בניגוד לממצאים של בית המשפט, לפיהם ההסכם אינו מקפח בצורה קיצונית ולמרות שבית המשפט דוחה טענות בדבר עושק וכפיה.
בית המשפט מוצא פגם בעובדה כי הבעל זכה בכל הבית וכי סכום ההלוואות שלקח על עצמו, בו זמנית לקבלת הזכויות בבית - נופל משווי הזכויות שקיבל במסגרת הסכם הגירושין. נוכח העובדה כי הצדדים לא התייחסו בהסכם לפער אפשרי שבין שווי הדירה להיקף הזכויות, מנסה בית המשפט לעמוד על כוונת הצדדים בחלוקת הרכוש על מנת שיהיה ניתן לאכוף את ההסכם באופן הוגן ושוויוני, כפי שעלה מחקירות הצדדים במהלך הדיון.
משמגיע בית המשפט למסקנה כי הצדדים כלל לא התייחסו לפער הכספי, בוחן הוא שתי שיטות המאפשרות לו להשלים את כוונת הצדדים במקום בו שותק ההסכם.
לשיטת בית המשפט, במקרה נשוא פסק דין זה הצדדים קבעו מה ייעשה בדירה, כלומר, כי הדירה תעבור לבעלות הבעל, ומה ייעשה בחובות ובמשכנתא, דהיינו כי אלו ישולמו על ידי הבעל. עם זאת, הצדדים לא קבעו מה ייעשה בפער שבין הסכומים הללו של שווי הדירה לשווי המשכנתא והחובות, ויצוין כי הפער הינו כ-30-40 אלף שקלים.
על מנת לאמוד את כוונת הצדדים אפשר להיעזר בעקרון הנוסף של הטרדן המתערב, ולבחון מה היו אומרים הצדדים לו היו שואלים אותם מה ייעשה בפער האמור שבין הסכומים? בית המשפט קובע כי הצדדים לא היו מודעים לפער ולראיה, כאשר הנתבע נשאל על כך, הרי שאמר שהוא מוכן ונכון לשלם את ההפרש.
ראינו אם כן, שבית המשפט עושה שימוש בשתי דוקטרינות על מנת לבסס את פסק דינו:
האחת - דוקטרינת העיפרון הכחול, המאפשר הוספת מילים להסכם.
השנייה - דוקטרינת הטרדן המתערב האמור לענות על חוסרים בהסכם.
מכל המקובץ לעיל מגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה, כי על הבעל לשלם לאשה לצורך איזון החובות והזכויות המשותפים את הסך של 35,000 ש"ח, באופן חד פעמי.
הנה לנו מקרה חריג בו בית המשפט מתערב בתוכן החוזה, וזאת על אף שלא הוכחו עושק או כפיה ולא נפל פגם בדרך עשיית ההסכם.
העיפרון הכחול
עקרון העיפרון הכחול - כפי שנקבע בפסיקה, במספר לא קטן של פסקי דין - ניתן לעשות בו שימוש כדי להפריד בין חלק שיש לו תוקף לבין חלק בהסכם שהינו בר ביטול. נקבע, כי אפשר להוסיף להסכם סעיפים כדי למנוע עיוות הדין.
וכך נאמר בבג"צ 9098/01 לנה גניס נ. משרד בינוי והשיכון: "....חבריי לא יכפרו בעקרון העיפרון הכחול הוא עקרון ההפרדה וההבדלה בין חלקו הפסול והחולה של חוק - לביטולו - לבין חלקו התקף והבריא של אותו חוק....מדוע איפוא לא נחיל עקרון זה על ענייננו אך הוא? אכן המקרים נבדלים זה מזה. העיפרון הכחול (הרגיל) מניח אפשרות פיסית להקיף בקו (של "עיפרון כחול") את חלקו הפגום של החוק (או של החוזה) ולגזור אותו מגופו של הטקסט. ...."
כך גם נאמר בע"א 682/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פסק דין מקיף וארוך הדן בסתירה בין חוקים של הכנסת המתנגשים זה בזה, כאשר מדובר בחוק רגיל, אל מול הוראה חוקתית: "לפי המצב המשפטי הראוי חוק רגיל לא ישנה מעתה ואילך ולא יפגע בהוראה חוקתית, בהיעדר הסמכה מפורשת לכך בהוראה חוקתית. אם הוראת חוק משנה הוראה חוקתית או פוגעת בה, הרי הוראת חוק סותרת כאמור כפופה לתרופות הנגדיות שנולדו במשפט החוקתי. תרופה כזו עשויה להיות תרופה של בטלות החוק הסותר. תרופה כזו עשויה להיות תרופה מוגבלת יותר מאשר התרופה החריפה של הבטלות הכוללת. היא עשויה להיות תרופה של ביטול חלקי (מעין יישום של כלל "העיפרון הכחול"), מקום בו תרופה זו אפשרית תוך התייחסות למכלול החקיקתי הרלוואנטי. התרופה עשויה לשאת אופי יחסי במישור הזמן (רטרואקטיבית או פרוספקטיבית), במישור התחולה, וכיוצא באלה...".
התייחסות בית המשפט לענייני משפחה לשיטת העיפרון הכחול
במקרה אחר הנדון בבית המשפט לענייני משפחה בפני כב' השופט איתי כץ בתמ"ש 10621/05, דחה בית המשפט לענייני משפחה את ניסיונה של האשה להכריז על בטלות הסכם באורח חלקי, הסכם שנכרת בקליפורניה על פי חוקי מקום מושבם של הצדדים בתקופה הרלוונטית. בית המשפט קובע, כי ניסיונו של ב"כ האשה לעשות לשימוש בעקרון "העיפרון הכחול" על פיו רשאי בית המשפט לבטל סעיפים בהסכם הנוגדים את תקנת הציבור ו/או הפסולים מטעמים אחרים והמקפחים צד אחד להסכם ולהותיר על כנם את יתר הסעיפים, לא יצלח במקרה זה. וכך קובע בית המשפט בפסק דינו אשר דוחה את בקשת האשה לבטל ו/או לשנות חלקית את ההסכם:
"דא עקא, האישה לא פירטה אילו סעיפים מתוך ההסכם הם לשיטתה סעיפים מקפחים וכמו כן, לא הביאה כל ראיה להוכחה כי ביטול חלקי כגון דא אפשרי בכלל על פי הדין הקליפורני בהיותו כאמור הדין החל על ההסכם דנן. משכך, ההפניה לחוק החוזים הישראלי, אין בה כדי להעלות או להוריד בענייננו".
במקרה ספציפי זה, טוענת האשה, כי ההסכם לוקה בפגמים רבים ובין היתר נבע מאי ידיעתה את השפה האנגלית, מכך שהבעל היה מיוצג והיא לא, מכך שהיא סובלת מהפרעת קשב, ועוד טענות שנדחו כולן על ידי בית המשפט.
בית המשפט קובע, כי מעבר לעובדה כי הינו דוחה את הטיעונים העובדתיים של האשה בנוגע לנסיבות כריתת ההסכם, אין כל הגיון בביטול חלקי של הוראות ההסכם במקרה דנן. ובלשון בית המשפט: "מעבר לאמור אציין כי סבורני כי טענותיה של האישה במהותן אינן מתיישבות עם יישום על פי עקרון העיפרון הכחול שהרי ממה נפשך- אם ההסכם נחתם לשיטתה בהעדר ייצוג כדין ושלא על פי דרישות החוק , הרי שההסכם כולו בבחינת "נגוע" ומשכך מה מקום יש לפעולה על פי עקרון זה? כך עוד, אם ההסכם נחתם בהיות האישה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד האיש , הרי שכולו "נגוע" ואין לפיכך מקום להפריד בין סעיפי ההסכם השונים ולבטל את חלקם...."
שיטת העיפרון הכחול נדונה גם בע"א 169/83 שרעבי נ. שרעבי, שם דובר במקרה בו בעל חתם על התחייבות להעביר נכס מקרקעין על שם אשתו, וחזר בו בטרם בוצע הרישום, ועוד יש לציין, כי ההסכם לא אושר על פי הקבוע בסעיף 2א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ולפיכך עתרה האשה לבית המשפט על מנת שיכריז על תקפות ההתחייבות ועל הצורך באכיפתה. בית המשפט דחה את העתירה, הגם שקבע כי יתכנו מצבים בהם עסקאות שונות בין בני זוג לא תתאפיינה כהסכם יחסי ממון ולפיכך העדר אישור כדין להסכם לא יפגע בהתחייבות העולה מן ההסכם. לעניין טענתה של האשה, כי ניתן להפריד בין חלקיו של ההסכם, קובע בית המשפט כדלקמן:
..."יש הגורסים אחרת, כי כשם שאדם יכול לקשור את עצמו בהסכם מחייב משך חייו, כך אין סיבה לא להניח לו להתקשר בהתקשרות מחייבת גם בנושא הירושה לאחר מותו. כמדיניות אין חלקי עם הגורסים כך, אולם ייתכן שהמצב שונה, כאשר ההתחייבות כלולה ב"הסכם ממון" שאושר כחוק.
יהיה דבר אשר יהיה, אין בכל ההרהורים הללו כדי לגרוע כהוא זה מחשיבות העובדה, שההסכם מושא המחלוקת נועד להסדיר את שאלת איזון המשאבים במקרה של גירושין או מוות, וכי אין כל אפשרות להעביר "עיפרון כחול" בין ההתחייבות לתת מתנה מזה לבין אותם הסדרים עתידיים מזה (סעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). הא בהא תליא, והמכלול עומד בצורה בולטת במבחן הקובע, שלפיו לפנינו "הסכם ממון", שללא אישור הינו חסר תוקף".
הטרדן המתערב
נושא הטרדן המתערב הוזכר אף הוא בלא מעט פסקי דין וביניהם ע"א 291/80 לסאסון נ. שיכון עובדים בע"מ, שם נקבע כי:
"נסיבה עובדתית זו היא חלק מנסיבות העניין שעל פיהן מתפרשת כאמור כוונת הצדדים לחוזה. לשון אחר: אילו היה הטרדן המתערב שואל את הצדדים לחוזה שלפנינו האם התכוונו להתנות לקיים את הוראת החיקוק הנוגעת להקמת הגנרטור, נענה היה בחיוב".
ובע"א 131/71 במאיור נ. תיאטרון הקומדיה בואר ופורש כי הטרדן המתערב הינם השופטים עצמם. כל שופט יוצר לו לפי הבנתו אדם סביר, אותו הוא מעמיד באופן פיקטיבי במעמד עשיית החוזה, ומבקש ממנו להעיד- למה התכוונו הצדדים.
הטרדן המתערב הינו ההשקפה הסובייקטיבית של כל שופט ושופט.
העיפרון הכחול בראי דיני העזבון והירושה
פסק דין ישן יותר של כב' השופטת צפת, עוד כשישבה בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, טרם מינויה לבית המשפט המחוזי, משנה מהוראותיה של צוואה - בשיטת העיפרון הכחול - מתוך רצון לכבד את אומד דעתו של המצווה ואת רצונו, שבא לידי ביטוי רק באמצעות פרשנות רחבה של צוואה.
פרשנות צוואה נעשית מתוך רצון לקיום רצונו של המוריש. מאחר ואין דרך לשאול את המוריש למה התכוון ומהו רצונו (בשל כך, כמובן, שנפטר) נקבעה המסגרת לפירוש צוואה בסעיף 54 (א) לחוק הירושה: "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".
סעיף זה קובע, כי אומד דעתו של המצווה הוא הקו המנחה לפיו יש לפרש צוואה, ופרשנותה נועדה להבטיח כי המטרה תוגשם. פרשנות צוואה מבוססת על ברור כוונתו הסובייקטיבית של המצווה ועל בית המשפט להביא להגשמה של רצונו האמיתי של המצווה, גם אם הדבר כרוך בשינוי הוראות הצוואה.
כאשר פרשנות הצוואה מוגבלת ללשון הצוואה, כי אז ניתן לכנותה פרשנות במובן הצר. השופט אינו רשאי להוסיף ללשון הצוואה או לגרוע ממנה. גבול הפרשנות הוא לשון הצוואה.
לעומת זאת ישנם מצבים - חריגים אמנם, בהם יש לחרוג מפרשנות הצוואה במובן הצר, שאז יש לתקן את לשון הצוואה כדי להגשים את אומד דעתו של המצווה. פסק הדין שניתן בתמ"ש 6013/00 על ידי כב' השופטת צפת עוסק במקרה בו בית המשפט שינה מהוראות הצוואה בשיטת העיפרון הכחול, על מנת לבטא את רצונו של המנוח על פי אומד דעתו.
להלן תאור המקרה בתמצית: המנוח הותיר אחריו צוואה לפיה כל רכושו עובר לאחייניו, ואף הורה כי האלמנה תקבל מרכושו 2,500$ מידי חודש בחודשו ואם תזקק לטיפול סיעודי - ישולם הטיפול מעיזבונו. כמו כן, הותיר המנוח את המכונית ואת המיטלטלין לאלמנתו.
אלמנתו של המנוח הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו היא זכאית להצהרה בדבר בעלות משותפת ברכוש - לה ולמנוח.
יורשי המנוח הגישו תביעה שכנגד לפיה עתרו, כי אם תתקבל תביעת האלמנה בדבר בעלותה על מחצית הנכסים הרי שיש ליתן פסק דין המבטל את סעיפי הצוואה המזכים אותה בתשלום חודשי.
לאור העובדה שהמנוח והאלמנה היו נשואים 48 שנים, ולאור העובדה כי האלמנה ניסתה 10 פעמים להרות וכי חיי הנישואין שלהם היו תקינים - מגיע בית המשפט למסקנה כי חזקת השיתוף לא נסתרה וכי נתקיימו שני הרכיבים הנדרשים, היינו - אורח חיים תקין ומאמץ משותף, המרכיבים את יסודות הלכה זו.
מאחר שמדובר בחיים הרמוניים לאורך שנים רבות, נקבע כי גם רכוש שהביא עמו המנוח לנישואין שייך גם הוא בגלגוליו השונים במחציתו לאלמנה, ואין כל מקום להבחין בין רכוש זה לבין רכוש שנצבר מאוחר יותר, כמו גם שאין מקום להבחין בין רכוש עסקי לרכוש פרטי.
משקבע בית המשפט כי האלמנה זכאית למחצית מהרכוש, הוא פנה לבחון את הוראות הצוואה.
סעיף 30 לחוק הירושה דן בצוואה שנעשתה מחמת טעות וזו לשונו: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בברור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות יתרן בית המשפט לפי זה תא דברי הצוואה. אם אי אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה".
בהסתמכו על העובדה שאלמנתו אינה יורשת מאומה, ומתוך דאגה לעתידה ולזקנתה - הוריש לה המנוח 2,500$ לחודש. הנחה זו, שהתבררה כשגויה לאור העובדה שהיא מקבלת מחצית מהרכוש לאור ההלכות בדבר השיתוף, מחייבת את שינוי ותיקון הצוואה בשיטת העיפרון הכחול.
אומד דעתו של המצווה בטעות יסודו ועל כן קובע בית המשפט כי ייכנסו לפעולה דיני הטעות ויביאו לשינוי הוראת הצוואה שבה נפלה הטעות. מאחר והמנוח יצא מהנחה שנכסי המקרקעין המניבים הורשו לאחייניו, הרי שהורה כי עליהם לשלם לאלמנה קצבה חודשית של 2,500$. אין ספק כי לו היה יודע שהינה זכאית למחצית הרכוש - לא היה עושה כן.
על כן קובע בית המשפט כדלקמן: "אין אלא לפנות לדיני הטעות ולקבוע על בסיס שהוכיח בפני בברור כי אילו ידע המנוח שהתובעת היא בעלת מחצית הזכויות במקרקעין אלו ומאידך זכויות הנתבעים מצטמצמים מחצית ואזי פרות שהרכוש שבבעלותם מצטמצמים גם הם באופן יחסי, היה מפחית בהתאמה את סכום המזונות, שהרי אין בכך כל פגיעה ברווחתה של התובעת שיש לה את הפירות מרכושה היא...."
מאחר וכך, הופחת התשלום החודשי שעל היורשים לשלם לאלמנה לסכום של 1,250$ לחודש והצוואה תוקנה בהתאם.
גם כאן מתערב בית המשפט בשיטת העיפרון הכחול בנוסחה של צוואה ומתאים אותה לנסיבות החדשות ולאומד דעתו של המצווה, ככל שניתן להעריכו.
העיפרון הכחול במשפט הפלילי
גם במשפט הפלילי יש דריסת רגל לעקרון העיפרון הכחול, שם הוא נקרא כלל הבטלות היחסית. דוקטרינת "העיפרון הכחול", המקובלת במשפט האזרחי, השתרשה גם במשפט הפלילי בדמות "דוקטרינת הבטלות היחסית".
ברפ 2413/99 גיספן נגד התובע הצבאי הראשי, פד"י נה' (4) 673, קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט זמיר: "תורת הבטלות היחסית חלה, על פי ההיגיון, התכלית והפסיקה גם על פגם של חריגה מסמכות. אמנם מקובל לומר כי חריגה מסמכות היא פגם חמור במיוחד, אכן כך הדבר במקרים מסוימים, אך לא בכל המקרים. יש סוגים וגוונים של חריגה מסמכות. בהתאם, יש מקרים שבהם החריגה מן הסמכות אינה אלא פגם קל, אפשר אפילו פגם טכני, שלא גרם עוול. אין זה סביר או רצוי שהנפקות של חריגה מסמכות תהיה זהה במקרה קל כמו במקרה חמור. הנפקות של פגם צריכה להיות הולמת את חומרת הפגם".
ובהמשך נאמר שם: "מבחינת החומרה יש הבדל בין המקרה שבו החלק הדומיננטי של פסק דין מצוי בגדר הסמכות ואין בו פגם, ורק חלק קטן של פסק הדין פגום, בין החריגה מסמכות לבין הפגם האחר, לבין מקרה שבו החלק הדומיננטי של פסק הדין פגום בשל חריגה מסמכות או בשל פגם אחר... המבחן הנכון צריך להיות מהותי ולא פורמלי... התוצאה היא יחסית לחומרת הפגם ולנסיבות אחרות של המקרה... צריך טעם מיוחד כדי לקבוע שפגם בחלק קטן של פסק הדין גורם לבטלות של פסק הדין כולו..."
ועל כן המסקנה היא כי: "... בנסיבות של המקרה הנדון ראוי להסתפק בביטול אותו חלק מתקופת התנאי החורג מהוראות החוק, כלומר ביטול השנה השלישית של התקופה שנקבעה על-ידי בית הדין הצבאי המחוזי..."
לדידו של בית המשפט, תוצאה כזאת של פתרון במקרה של פגם שנפל בגזר הדין מאזנת כראוי שיקולים של צדק למערער מצד אחד, ושיקולים של טובת הציבור, מצד אחר. טובת הציבור מחייבת, כי ראוי לתת תוקף לפסק דין (כמו גם לחוק, לתקנות ואפילו לחוזה) אם לא נפל בו פגם חמור, וכפועל יוצא מכך במקרה הנדון גם לשמר את גורם ההרתעה שבענישה פלילית, ומנגד היא עושה צדק עם הנאשם על ידי ביטול חלקי של גזר הדין בדרך שתורת התוצאה היחסית מאפשרת כך שגזר הדין יהיה תואם את הוראת החוק וגם הצדק ייעשה.
לפיכך תוך עשיית שימוש בעקרון העיפרון הכחול - מופרדים חלקיו של מרכיבי פסק הדין.
העיפרון הכחול בתחום דיני העבודה
גם בתחום דיני העבודה נעשה שימוש בעקרון העיפרון הכחול. בפסק הדין בשא (ת"א) 5298/09 עודד רובין נ' חברת תשתיות נפט ואנרגיה, ניתן ביום 9.8.2009, עלתה השאלה האם המעביד רשאי להציג בפני בית הדין דוחות איתוראן בקשר לתנועות העובד ברכב המעביד מעבר לשעות העבודה. בית הדין לעבודה חזר וקבע, כי אין פסול בשימוש שעושה המעבידה בדו"חות איתוראן על מנת לעקוב אחר תנועות העובדים במהלך שעות העבודה.
באותו מקרה קבע בית הדין, כי הגשת דו"חות איתוראן בקשר לתנועות העובד מעבר לשעות העבודה אינן רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים. עוד הוסיף בית הדין וקבע, כי יתכן וחשיפת נתונים בדבר מקומות בהם שהו עובדים מעבר לשעות העבודה עולה כדי פגיעה בפרטיות. לאור האמור, הפעיל בית הדין את "כלל העיפרון הכחול" וקבע כי דו"חות איתוראן המעידים על תנועות העובד מעבר לשעות העבודה - יוסתרו ולא ייעשה בהם שימוש ואילו דו"חות איתוראן בקשר לשעות העבודה יהיו גלויים וישמשו כחלק מחומר הראיות במשפט.
סיכום
ראוי שבית המשפט, בין בהליך פלילי, בין בהליך אזרחי ובין אם מדובר בבית המשפט לענייני משפחה, יצמצם ככל שניתן את התערבותו בהסכם, לא כל שכן בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, ואשר קודם לאישורו נבחן על ידי ערכאה שיפוטית.
התערבות בית המשפט ושינויו של הסכם כזה ראוי שתעשה במשורה, ורק במקרים חריגים. לדעת הח"מ, לא מן הראוי היה להתערב בהסכם בתמ"ש 17140-08 שפורט בהרחבה לעיל, שכן אם לא נפלו פגמים בעצם כריתת החוזה, לא היה מקרה של עושק, כפיה ו/או השפעה בלתי הוגנת ו/או הטעיה. כדאיות עריכת ההסכם או ההיגיון שעמד מאחוריו, אינם פרמטרים שיש לשקול, וגם אם בני זוג לא העריכו נכון את המסה החיובית אל מול המסה השלילית של נכסיהם - אין זה הולם שבית המשפט יתערב וישנה חוזה לטובת אשה, שאינה לקויה בנפשה או לוקה בשכלה, רק משום שלכאורה, הסכימה לוותר על רכוש המגיע לה, לא כל שכן כשמדובר בעשרות אלפי שקלים, נתון שיכול להצביע על כך שהאשה לא ייחסה חשיבות גדולה לפער כה קטן בין החובות לזכויות שנצברו לכל אחד מהצדדים.
לפסקי דין המאוזכרים במאמר:
* עו"ד אלינור ליבוביץ, עוסקת בדיני משפחה, גירושין ובגישור, מנהלת ובעלת האתר gerushin.co.il.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין