ביטול ו/או אכיפת הסכם, בשיטת ה"עפרון הכחול".

1.         התובעת הגישה 4 תביעות:  תביעה למשמורת ולמזונות קטינה, תביעה לפירוק שיתוף, ותביעה לביטול הסכם.  במקביל הגיש הנתבע  תביעה לאכיפת ההסכם ,שנחתם בין הצדדים ביום 11.3.08 (להלן:" ההסכם").

2.         הצדדים  נישאו  בנישואים  אזרחיים בקפריסין, ביום 27.12.01.  הנתבע יהודי ואילו התובעת  חסרת דת. מנישואיהם  נולדה הקטינה מ.ילידת 10.10.03 (להלן: הבת). הצדדים  נפרדו ביום 15.3.08 ,לאחר שהתובעת עזבה את הדירה המשותפת  ועברה להתגורר בדירה שכורה יחד עם הבת.  נישואי הצדדים  הותרו בבית המשפט לענייני משפחה ביום 7.3.12. בין הצדדים נחתם כאמור הסכם גירושין ביום 11.3.08 ,לאחר מו"מ אצל המגשרת עו"ד ד.. ההסכם לא אושר בבית משפט לענייני משפחה.

3.         נדון תחילה בטענות הצדדים לענין ביטול או אכיפת ההסכם.  לכל  הכרעה בנידון יהיו  השלכות לענין יתר התביעות.

ביטול ו/או אכיפת ההסכם

4.         התובעת עותרת לביטול ההסכם או  חלקו בעילות של כפיה ועושק. לטענתה סבלה מאלימות פיזית ומינית והיתה מוכנה לחתום על כל מסמך ובלבד  שתוכל לצאת מהבית. למרות שהדירה נרכשה במשותף בהשקעה של 80,000 ש"ח (30,000 ש"ח מתנות חתונה ו-50,000 ש"ח חסכונות) ,חלוקת הרכוש ,כולל  תכולת הדירה והרכב, לא הייתה שוויונית. למרות ששילמה מחצית מחובות אשראי, ע"י קיזוז התשלום ששילם הנתבע  מהמזונות, ואף שילמה  מחצית מיתרת החובה בחשבון ,לא קיבלה דבר בתמורה לויתורה על מחצית הדירה, מלבד החופש לו זכתה, דבר המצביע על אילוץ וכפייה. אכיפת ההסכם אינה צודקת בנסיבות העניין. חובות הצדדים כוללים חובות לאם הנתבע, החזר מתנה של האם שהפכה להלוואה. כמו כן הוגדרו כחובות הוצאות מיותרות שיזם הנתבע. השיהוי בהגשת התביעה לביטול ההסכם נבע מרצונה  לצאת מהדירה. נאלצה להשאיר חלק ניכר מהריהוט, דבר המלמד על כורח אילוץ וכפייה.

5.         מנגד טוען הנתבע כי יש לאכוף את הוראות ההסכם.  הנתבע דוחה טענה לכפייה או לעושק. ההסכם הינו פרי של גישור בין הצדדים, כאשר המגשרת נבחרה ע"י התובעת. ההסכם נחתם לאחר 4 ישיבות גישור וכולל  את כל הסוגיות. שכ"ט המגשרת שולם בחלקים שווים ,כאשר ההסכם היה אמור להיות מוגש לאישור בית המשפט ולבסוף  לא הוגש ,לאור הודעת התובעת למגשרת על  על הפסקת ייצוג.

            ההסכם תקף ומחייב והתובעת מנועה מכח עיקרון המניעות ותום הלב, לטעון נגד תוקפו של ההסכם. ההסכם נחתם מתוך גמירות דעת והצדדים פעלו בהתאם להוראות ההסכם והנתבע  עומד על ביצועו. הנתבע קיבל זכויות בדירה ,כנגד תשלום מלוא החובות המשותפים לבדו. התביעה לביטול ההסכם הוגשה שנה ושמונה חודשים לאחר חתימת ההסכם והוגשה רק בעקבות הערת בית המשפט.

6.         התובעת ניהלה רומן, שהתגלה בינואר 2008  וחפצה בגירושין, מאחר והתכוונה לעבור לגור עם בן זוגה.  הנתבע ניסה לשמור על שלום בית ורכש לתובעת ביום 27.12.07 תליון יהלום ,ליום הנישואים השישי. התובעת חתמה כבר ביום 28.2.08 על הסכם שכירות ועברה להתגורר ביום 15.3.08 עם בן זוגה ,דבר המצביע על מהלכים מתוכננים ללא לחץ.

            הנתבע מכחיש כי הרים יד על התובעת או כי אנס אותה. ההצהרה מיום 12.1.08 , איננה כוללת אלימות פיזית. הגשת תלונת התובעת נגדו במשטרה, היתה  במטרה שהתובעת תקבל  סיוע  ממשרד השיכון.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

7.         הסכם ממון שלא אושר בבית משפט

  סעיף 2(א)  לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע כי :

            " הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה "

            בהיעדר אישור , ככלל חסר ההסכם תוקף.

            בע"א 169/83 שי (שרעבי) נ' שי, פ"ד לט (3) 186 נקבע:

" אם עשתה כן, משום שהאמינה באמת ובתמים כי ההסכם שריר וקיים הוא ואינו טעון אישורו של בית-משפט, אין בטעות זו כדי להושיעה ולהקנות תוקף להסכם שעליו חתמה."

            עם זאת, בית המשפט העליון הלך דרך ארוכה מאז פסק הדין, וצמצם עם השנים את הכלל, תוך קביעת  מספר חריגים להסכם ממון שלא אושר.

            כך  בבע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] נקבע: