גבר טען שרכש לפני כ-11 שנה קרקע בנתניה תמורת 300 אלף שקל. המוכר התנער מההסכם וטען שמדובר בטיוטה לא מחייבת, אך השופט קיבל את התביעה לאכיפת החוזה
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעה להכיר במסמך משנת 2013, כהסכם מחייב למכירת קרקע בנתניה. בעל הקרקע טען להגנתו שלא מדובר בהסכם אלא בטיוטה בלבד, ושהכסף ששילם לו התובע בעקבותיו היה לפירעון הלוואות ולא עבור הקרקע. השופט הבכיר יעקב שפסר קבע שקיימות שלל אינדיקציות, כגון כותרת המסמך ("הסכם") וחתימות הנתבע עליו, המלמדות כי הלכה למעשה מדובר בהסכם מחייב.
תחילת הפרשה באפריל 2013 אז חתמו התובע והנתבע על מסמך שכותרתו "הסכם" ולפיו הראשון יקנה מהאחרון קרקע ברחוב בני בנימין שבנתניה תמורת 300,000 שקל. המוכר הערים קשיים על הוצאת העסקה לפועל ומשכך הוגשה נגדו התביעה לבית המשפט.
לטענת הרוכש המסמך נשוא התביעה מהווה הסכם מכר לכל דבר ועניין. מדובר בהסכם בכתב, שלם, גמור ומפורט, והוא אף שילם במסגרתו לנתבע 300,000 שקל. הרוכש טען שהמוכר התעלם במשך השנים מהתחייבויותיו בהסכם ולפיכך משכלו כל הקצין מבחינתו, דיווח בעצמו לרשויות המס אודות העסקה, שילם את מס הרכישה, רשם הערת אזהרה לטובתו בטאבו ובהמשך הגיש את התביעה.
מנגד טען המוכר שלא מדובר בהסכם מכר אלא בטיוטה בלבד. ראיה לכך שמדובר בטיוטה, טען, הינה שבתקופה שלאחר אותו "הסכם" הוחלפו בין הצדדים טיוטות נוספות. עוד הדגיש הנתבע שהרוכש לא שילם לו עבור הקרקע, וכי הסכום שהתקבל אצלו הוא למעשה החזר של הלוואות שאביו של הרוכש היה חייב לו.
עורך דינו סיבך אותו
השופט שפסר קבע שהן לשון המסמך והן התנהלות הצדדים לפני, במהלך ואחרי החתימה עליו, מעידות כי הם התכוונו לראות במסמך כהסכם מכר מחייב. לדבריו, קיימת שורה של אינדיקציות המוכיחה זאת.
בראש ובראשונה עמד השופט על כותרת המסמך – "הסכם". לעומת זאת, אין במסמך אזכור כלשהו לכך שמדובר ב"טיוטה" או ב"מסמך עקרונות", ואף אין בו הפניה כלשהי למסמך אחר אשר אמור להיחתם בין הצדדים.
השופט הוסיף כי הצדדים חתמו המסמך, דבר שמהווה ראיה חזקה לגמירות דעתם. "הגם שאין בחתימה קדושה במובן זה שניתן להסיק גמירות דעת גם בהעדרה", כתב השופט, "הימצאותה היא אינדיקציה חזקה להסכמה להתחייב".
לדברי השופט במסמך נכללו כל הפרטים המהותיים בעסקה כך שגם הדרישה הנוספת להחשבתו כחוזה מחייב – דרישת המסוימות – מתקיימת לגביו.
בתוך כך השופט דחה את טענת המוכר שלפיה 300 אלף השקלים ששולמו לו לא היו עבור רכישת הקרקע אלא כפירעון הלוואות שלקח ממנו אבי הרוכש. הוא הגיע למסקנה זו על רקע טיוטות נוספות שהוחלפו בין הצדדים בשנים שלאחר חתימת המסמך נשוא התביעה, בהן נכתב במפורש שהרוכש שילם למוכר את מלוא התמורה עבור הקרקע.
בעניין זה הבהיר השופט כי החלפת הטיוטות בין הצדדים אחרי המסמך מ-2013 אינה סותרת את היותו הסכם מחייב שכן מתקיימים לגביו התנאים להחשבתו ככזה. לעומתו, שאר הטיוטות לא הבשילו לכדי חוזה מחייב.
לפיכך השופט הכיר בהסכם המכר כמחייב. הוא הורה למוכר להשלים את רישום הקרקע על-שם הרוכש בטאבו ולשלם לו 30,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד משה אליה
- ב"כ הנתבע: עו"ד יוסי רייטר
עו"ד אדיר שמואל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין