אישה שהואשמה בגניבת מוצרים מבית מרקחת בשנת 2014, טענה שיש לאפשר לה סגירת תיק בהסדר מותנה, ולא רק לנאשמים מ-2017. השופט קיבל את עמדתה וקבע: ההחלטה שלא לאפשר לה הסדר מותנה מפלה ושרירותית.
השופט עלאא מסארווה מבית משפט השלום בתל-אביב קיבל את עמדתה של אישה שהואשמה בגניבה, וביקשה לאפשר לה הסדר מותנה – אי העמדה לדין בתנאים מסוימים – כפי שמאפשרים לנאשמים החל מתחילת 2017.
מסארווה קבע כי "החלטת התביעה המשטרתית, להימנע מסגירת התיק בהסדר מותנה, רק משום מועד ביצוע העבירה, גם אם היא עולה בקנה אחת עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, איננה סבירה, סובלת מפגמים שונים של הפליה ושרירותיות והיא סותרת עקרונות הגינות משפטית, בין השאר, עקרון השוויון בין נאשמים".
כתב האישום הוגש ב-2014 ובו הואשמה הנאשמת בגניבת בשמים ומוצרים נוספים מבית מרקחת. הנאשמת, בתגובה, ביקשה לבטל את כתב האישום, כיוון שהתיק הפלילי שנפתח נגדה לא הסתיים בהסדר מותנה.
הסדר מותנה הוא כלי שנוסף ל"ארגז הכלים" של התביעה בשנת 2013 במסגרת תיקון לחוק הסדר הדין הפלילי. על פי ההסדר, לרשויות התביעה ניתנה סמכות לסגור תיקי חקירה בעילה של "סגירה בהסדר" ללא העמדה לדין, כאשר החשוד מודה בעבירות המיוחסות לו ומתחייב לקיים תנאים מסוימים המפורטים בהסדר.
עם כניסתו של התיקון לתוקף ב-2013, היועץ המשפטי לממשלה קבע כי לא יחול בעבירות מסוימות, כולל גניבה.
לא היתה מחלוקת בנוגע לכך שהנאשמת עומדת בתנאי הסף לסיומו של התיק בדרך של הסדר מותנה.
המחלוקת התמקדה בהנחיית היועץ המשפט לממשלה מחודש ספטמבר 2017, ששינתה את היחס לנאשמים בגניבה, ולפיה בעבירת גניבה ניתן להחיל את ההסדר המותנה, אך רק לגבי עבירות שבוצעו מתחילת 2017 ואילך.
הנאשמת טענה כי הנחיה זו, עם מועד רטרואקטיבי קובע לפיו רק ביחס לעבירות (מסוימות) שבוצעו לאחריו, יתאפשר הליך של סגירת תיק בהסדר מותנה, היא הנחיה מפלה ושרירותית, הפוגעת בערכי הצדק והשיוויון.
אפשרות אחרונה
לאורך החלטתו השופט מסארווה הבהיר כי לפי בית המשפט העליון, בכל הקשור למועד תחילת תוקפן של הנחיות מסוג זה, יש לצמצם את השרירותיות ככל האפשר, והמועד צריך לבטא מתחם זמן סביר שיהווה איזון מידתי בין האינטרסים הנוגעים לעניין, תוך שקילת הדברים שכובד ראש ובשיוויונית.
כמו כן, השופט ציין שאין להקל ראש בטענת הנאשמת, שהרי יש הבדל תהומי בין העמדה לדין פלילי לבין האפשרות של סגירת התיק.
לאחר שניתח את הדברים לעמקם, השופט שוכנע כי אין למדינה טענה משכנעת למועד שעליו החליט היועמ"ש – שאכן נראה שרירותי.
בהקשר זה השופט דחה בין היתר את טענת המדינה לשיקולים "משאביים", תוך שהבהיר כי שיקולים אלה הם עניין למחוקק, ואף יכולים לתמוך דווקא באימוץ הסדרים מותנים שיורידו עומס מהמערכת.
חשוב מכך, השופט הזכיר כי "על ההחלטה לפתוח בהליך פלילי, אפוא, להיות אפשרות אחרונה ולא ראשונה ובהינתן אמצעים אחרים מתאימים, אין להפעיל את ההליך הפלילי".
בתוך כך השופט הבהיר שיש לחתור לשיוויון בין נאשמים, וכי הסדר מותנה אינו בבחינת "הטבה", ובוודאי שאין להפעילו באופן שרירותי.
בסיכומו של דבר השופט קבע כי המדינה תודיע תוך 14 יום האם בכוונתה להציע לנאשמת סיום התיק בהסדר מותנה, שאם לא כן, כתב האישום יבוטל על ידי בית המשפט.
- ב"כ המאשימה: עו"ד סיון אטיה, סנ"צ עו"ד" עירן נהון, מפלג תביעות פליליות מחוז תל-אביב
- ב"כ הנאשמת: עו"ד סנדי ליפשיץ
עו"ד סלימאן סלימאן
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין