הנאמן בפרשת העוקץ של גיא מונסנגו ישלם לרוכשים יותר ממיליון ש'

בית המשפט קבע כי עורך הדין, ששחרר מקדמות שהופקדו בחשבון הנאמנות לידי החברה שהקים מונסנגו כחלק מהונאת הנדל"ן, "פעל ברשלנות רבתי ושלא כמצופה מעורך דין סביר".

בית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה את עו"ד יחיאל סימן-טוב, ששימש כנאמן לחברת "מרום ברנר" שהייתה בבעלות נוכל הנדל"ן גיא מונסנגו, להחזיר לארבעה רוכשים שנפלו קורבן לעוקץ את מקדמות בסך כולל של כ-900 אלף שקל ולשלם להם פיצויי עגמת נפש של 160 אלף שקל. השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל קבעה כי עוה"ד "פעל ברשלנות רבתי ושלא כמצופה מעורך סביר ומיומן" כששחרר לידי החברה את כספי הרוכשים שהוחזקו בחשבון נאמנות.

לפני כשנתיים התפוצצה הפרשה שהובילה לשליחתו של מונסנגו ל-6.5 שנות מאסר לאחר שהורשע בהונאת רוכשים בהיקף של מיליוני שקלים.

כשארבעת הרוכשים, שחתמו עם החברה על הסכמים לרכישת דירות בפרויקט שהיה אמור להיבנות לכאור ברמת ושילמו מקדמות של כ-800 אלף שקל, הבינו שנפלו קורבן למרמה הם הגיש תביעה נגד "מרום ברנר" ומעורבים נוספים, בהם עורך דין סימן-טוב שהסכים לשחרר את כספי המקדמות שלהם לידי החברה מחשבון הנאמנות שפתח בבנק לאומי.

במסגרת הדיון בחלקו בפרשה טענו הרוכשים כי הונה אותם והתרשל בתפקידו. סימן-טוב טען לעומת זאת, כי אין כל קשר בינו לבין הרוכשים. לדבריו, הוא ביצע את הוראות החברה שעבורה עבד בהתאם להסכם הנאמנות, שאף פוטר אותו מאחריות למעשים לא חוקיים שביצעה.

עוד הוא הדגיש כי בסך הכל שימש כנאמן ולא ייצג את "מרום" בעסקאות הנדל"ן, לא ניסח את ההסכמים ולא לקח חלק בפרשה.

התנהלות תמוהה

אלא שהשופטת הבכירה פרוסט-פרנקל קבעה בפסק הדין כי הנתבע מעל בתפקידו, תוך שהפנתה לממצאיה של השופטת חנה פלינר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב שרק לאחרונה קיבלה תביעה של רוכש אחר נגד הנתבע, ופירטה בפסק הדין את המחדלים הרבים בהתנהלותו של עורך הדין.

השופטת פרוסט-פרנקל ציינה בהקשר זה את העובדה שהנתבע הסכים להתמנות כנאמן אחרי שלוש פגישות בלבד, מבלי לשוחח עם עורכי הדין שייצגו את החברה בעסקאות או לעיין בהסכמים של הרוכשים. כל זאת, תוך שהוא דואג להוסיף בהסכם הנאמנות סעיף תמוה שלכאורה פוטר אותו מאחריות לעסקאות לא חוקיות.

אם זה לא מספיק, את התפקיד החשוד הוא לקח על עצמו למרות העובדה שבעבר כבר הושעה מלכת עורכי הדין עקב נטילת כספי נאמנות ומבלי לערוך ביטוח אחריות מקצועית.

"כפי שקבעה כב' השופטת פלינר, עורך דין זהיר ונבון כלל לא היה מסכים לשמש כ'נאמן' של חברה שעמה אין לו היכרות מוקדמת... עורך דין זהיר ונבון לא היה מפקיד את החותמת שלו כבר לאחר הפגישה השנייה, כל זאת מבלי לבדוק ולעיין בהסכמים מכוחם מופקדים הכספים בחשבון הנאמנות, ובמיוחד מבלי לבחון מהם התנאים החוזיים המוסכמים בין החברה ללקוחותיה, באשר לשחרור הכספים מחשבון הנאמנות", נכתב בפסק הדין.

לבסוף השופטת הבהירה כי אלמלא שחרור הכספים התובעים היו יכולים לקבלם חזרה, ומשכך היא חייבה את הנתבע לפצות אותם על הנזק שנגרם להם באמצעות השבת מלוא המקדמות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ותשלום פיצוי של 160 אלף שקל על עגמת הנפש שנגרמה להם (40 אלף שקל לכל תובע).

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין