בני משפחה צברו חובות כלפי חברת חניונים, והיא ביקשה לגבות אותם במסגרת הליכי פשיטת הרגל שמתנהלים כיום בעניינו של האב. אלא שבית המשפט אישר את טענתו כי ילדיו כבר כיסו את חלקו בחובות.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור של חייב על החלטת נאמן לאשר תביעת חוב של כ-407 אלף שקל שהגישה חברת "ד.ג.ש. חניונים" במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהחלו ב-2012.
בניגוד לעמדת הנאמן, השופטת עפרה אטיאס קיבלה את עמדת החייב שלפיה החוב שלו כוסה על ידי ילדיו במסגרת פשרה אליה הגיעו עם החברה בהליכים משפטיים קודמים.
הרקע לסיפור הוא פסק דין מ-2016 שבו בית משפט השלום בחיפה אישר הסכמות שקבעו בין היתר כי ילדיו של החייב ישלמו לחברת החניונים 190 אלף שקל לצורך כיסוי חובות שצבר המשפחה כלפיה. במסמך ההסכמות נכתב כי התשלום יהווה "סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים האחד כנגד משנהו, לרבות טענות בנוגע לחובות בני משפחה של הנתבעים וכיו"ב".
סעיף זה היה הבסיס למחלוקת שנדונה בפני השופטת אטיאס במסגרת תיק פשיטת הרגל שתנהל נגד החייב, לאחר שהנאמן אישר את תביעת החוב של החברה נגדו על סך של כ-407,000 שקל. נגד אשתו – גם היא חייבת בפשיטת רגל – אושרה תביעת חוב נוספת על סך כ-118,000 שקל.
במסגרת התנגדותו לאישור תביעת החוב טען כי אותו סעיף ויתור שעליו חתמה החברה עם ילדיו, מבטא הסכמה שלפיה תשלום הסכום של 190,000 שקל יסלק את כל החובות כלפיה, כולל חובותיו.
אלא שהנאמן התנגד לכך וכמובן שגם החברה, שטענה כי הסעיף חל רק על החובות שנתבעו ספציפית באותם הליכים, ואין לו כל משמעות כלפי חובות אחרים שצבר החייב ללא שום קשר אליהם.
"גורף ובלתי מסויג"
בעיקרו של דבר, השופטת אטיאס שוכנעה כי הכרעתו של הנאמן לא משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו ילדי החייב מול החברה במסגרת הפשרה שנחתמה ביניהם בבית משפט השלום.
ראשית, השופטת הבהירה כי סעיף הוויתור "כללי, גורף ובלתי מסויג", וניתן להבין ממנו שסכום הפשרה נועד לסלק לא רק את החובות של הילדים אלא גם את החובות האישיים של הוריהם.
השופטת אף הצביעה על כך במסגרת ההליכים נגד הילדים החברה לא יידעה את החייב או אשתו אפילו ברמז, שלא התכוונה לסילוק חובותיהם.
"העובדה שלא נעשה כן אף על פי שהחובות של הורי החייבים היו מונחים על השולחן, במעמד החקירה, מלמדת כי כוונת הצדדים הייתה להחיל את סעיף הוויתור שבמחלוקת על מכלול חובות הילדים והחייבים", הוסיפה.
בנוסף, השופטת ציינה כי נכונות ילדיהם של החייבים להגיע לפשרה הייתה על רקע רצונם לכלול את כלל החובות המשפחתיים.
לפיכך, בסיכומו של דבר, הערעור של החייב התקבל, ותביעת החוב נדחתה.
בשונה מכך, השופטת דחתה באותו פסק דין את ערעורה של אשתו של החייב ואמם של הילדים – וזאת מאחר שהיא לא הוכיחה את התנאי הראשוני של היותה "נפגעת" כתוצאה מההכרעת הנאמן בתביעת החוב כלפיה, וזאת בשל סכום התביעה נגדה. זהו תנאי ראשוני שנקבע לפי סכום החוב ביחס לכלל החובות.
"ערה אני לכך שהנמקותיי דלעיל יכולות היו להוביל גם לקבלת ערעורה של החייבת. ואולם, כאמור, תנאי בלעדיו אין למתן זכות ערעור לחייבת, הוא הוכחת היותה 'נפגעת' כתוצאה מן ההכרעה בתביעת החוב, והחייבת, כאמור, לא עמדה בתנאי זה, ולכן ערעורה נדחה", כתבה השופטת.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אורי מיטלר עוסק בדיני פשיטת רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין