השופטת דחתה את תביעתו נגד בעלת מגרש בקריית טבעון: "אין מילים לתאר את התנהלותו זו של התובע, אשר עוד הרהיב עוז והגיש תביעה לתשלום דמי תיווך עבור עסקה שהוא ניסה לגרום – מספר פעמים – שכלל לא תצא אל הפועל".
בית משפט השלום בחיפה דחה את תביעתו של מתווך שדרש דמי תיווך מבעלת בית בקריית טבעון, בטענה שהפרה את התחייבותה כלפיו.
לאחר שניתחה את עדויותיהם של המעורבים בעניין, השופטת רויטל באום שוכנעה כי לא רק שהמתווך לא היה "גורם יעיל בעסקה", אלא שהוא ניסה למנוע אותה. בהתאם לתוצאה, המתווך-התובע אף חויב לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
בין הצדדים נחתם ביולי 2015 הסכם בלעדיות, לפיו התובע התחייב למצוא למגרש שעליו הבית, קונה מתאים במחיר של בין 4 ל-5 מיליון שקלים, בתקופה של ששה חודשים. הנתבעת מצדה התחייבה לשלם לו דמי תיווך בשיעור של 2% מהתמורה.
בגב ההסכם, בעזרתו של עורך דין, הצדדים כתבו תוספת בכתב יד, בה נכתב בין היתר כי "היה והמוכר יתקשר עם רוכש בודד (פרטי או חברה) למכירת כל המגרש, ולא באמצעות החברה המתווכת ואף אם בתקופת הבלעדיות, לא יהיה חייב לשלם דמי תיווך לחברה...".
באוקטובר 2015 הנתבעת חתמה על הסכם למכירת כל זכויותיה במגרש לשתי חברות שונות, תמורת סך של 4.35 מיליון שקל.
לאחר שלא נענתה לדרישותיו לתשלום, הגיש המתווך את תביעתו בה ביקש לחייבה לשלם לו 88,000 שקל. טענתו היתה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה לשלם דמי תיווך בהתאם להסכם, וכי הרוכש נמצא בזכות פעולות השיווק שהוא ביצע, ועל כן הוא הגורם היעיל בעסקה.
"פעל במהופך לתפקידו"
"עדותו של התובע לא הייתה אמינה, ניכר כי הוא מתחמק ממתן תשובות ישירות וברורות לשאלות ישירות וברורות שנשאל, לרבות שאלות שנשאלו ע"י בית המשפט", כתבה השופטת באום, והבהירה כי למעשה טענתו של התובע – שלא היתה ברורה – היא כי מאחר שהמגרש נמכר לשני רוכשים, הרי שלא מתקיים התנאי של "רוכש בודד" שבתוספת להסכם.
אלא שהשופטת סברה כי הפרשנות הנכונה למנוח היא מכירת המגרש כיחידה אחת. כלומר "רוכש בודד" יכול להיות גם שותפות בין שתי חברות.
בעניין זה השופטת קיבלה את גרסתו של עורך הדין שערך לצדדים את ההסכם, ולפיה כוונת הצדדים היתה כי המתווך יהיה זכאי לדמי תיווך רק אם ימכור את המגרש בחלקים ולא היחידה אחת – ומכאן המילים "כל המגרש" שבתוספת.
"התובע התכוון למכור את המגרש בחלקים, בעוד שהקונות קנו את המגרש כיחידה אחת, ורק לאחר מכן, כאשר המגרש שלהן ובבעלותן ביצעו בו חלוקה. מדובר בהבדל מהותי, שכן התובע לא ביקש לרכוש בעצמו את המגרש ולקחת את הסיכון במכירתו לשיעורין למספר קונים, כפי שעשו הקונות, אלא לתווך את מכירתו בלבד", כתבה.
כמו כן, השופטת שוכנעה כאמור כי התובע לא שימש כגורם היעיל בעסקה, ואף ניסה לטרפד את הוצאתה אל הפועל. "קרי: פעל במהופך לתפקידו כמתווך".
קביעה זו התבססה על עדויותיהם של בעלי החברות הרוכשות ומעורבים נוספים, שסיפרו כי הקשר בין הקונות לנתבעת נוצר באמצעות בנה של התובעת.
השופטת לא חסכה ביקורת מהתובע כשכתבה כי "אין מילים לתאר את התנהלותו זו של התובע, אשר עוד הרהיב עוז והגיש תביעה לתשלום דמי תיווך עבור עסקה שהוא ניסה לגרום – מספר פעמים – שכלל לא תצא אל הפועל".
בהתאם לכך התביעה נדחתה במלואה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עדי טויזר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.