אף שנפרדו לפני כשבע שנים, בני זוג לשעבר ממשיכים לריב, בהיותם גרים קרוב מאד זה לזו. השופטת: "הפרדה גיאוגרפית זו תעניק לקטינים את השקט הנפשי לו הם זקוקים, ואשר חיוני להתפתחותם..."
השופטת אביבית נחמיאס מבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קיבלה את תביעתה של אם לשני ילדים מקיבוץ בצפון הארץ, במסגרתה תבעה "הפרדה גיאוגרפית" בינה לבין בעלה-לשעבר ואביהם של הילדים, וזאת לנוכח סכסוך חריף ומתמשך בין השניים, אשר משפיע קשות על הילדים.
השניים נישאו ב-2001, וכיום מגדלים בנפרד ילדה בת 15 וחצי וילד בן 11. האב נפצע במלחמת לבנון השנייה, ומאז התגברו המתח והמריבות בין השניים. ב-2013 הם נפרדו, אך נשארו לגור באותו קיבוץ. המשמורת ניתנה לאם, ונקבע כי הילדים ישהו עם אביהם יומיים בשבוע וכל סופ"ש שני. עם הזמן שניהם מצאו זגויות חדשה, ובני זוגם אף מעורבים במידה מסוימת בחיי הילדים.
מדובר שני ההורים אוהבים ומסורים, אינם מסיתים את הילדים. כפי שציינה השופטת נחמיאס, על פניו נראה שמדובר ב"מתכון מנצח", דוגמה ומופת למשמורת משותפת מוצלחת. אלא שהשופטת הבהירה כי "למרבה הצער, המציאות רחוקה ממצב זה, כרחוק מזרח ממערב."
למרות היותם ילדים אהובים בהחלט, שניהם נמצאים כיום במצב נפשי ורגשי קשה. הבת סובלת מהפרעות אכילה, חרדה, ואף מתבטאת בצורה אובדנית. מצקותו של הבן מתבטאת בהתפרצויות זעם תוקפנות כלפי חרבים ואנשי חינוך, וקושי בקבלת סמכות וגבולות.
הסיבה לכך היא שהוריהם ממשיכים בהזדמנויות שונות לריב לנגד עיניהם. "עוצמת הסכסוך בין ההורים הינה כה גבוהה עד כדי חוסר יכולת מוחלט לראות את הנזק העצום שהסכסוך ביניהם גורם לילדיהם הקטינים," כתבה השופטת.
בחודש מרץ בשנה שעברה, בעקבות תביעה שהגישה האם, השופטת החליטה שהילדים ילונו בבית האם לאורך כל השבוע (ואילו האב ימשיך לראותם אך ללא לינה), לנוכח מצבם הנפשי של הילדים, והמלצת עו"ס לחוק העונש להפסיק את הלידה אצל אביהם, בשל התנהגויות שלו המעצימות חרדה ובלבול.
"פחד, כעס ואגרסיות"
לאורך פסק דינה השופטת נחמיאס סקרה שורה של תסקירי רשויות הרווחה וחוות דעת מומחים (כולל מטפלים של הילדים), בהם הומלץ להגדיל את המרחק בין ההורים.
לאחר ששמעה את הצדדים והתרשמה אף מהילדים, השופטת הגיעה לאותה מסקנה, לפיה הקונפליקט בין ההורים – המתבטא למשל בצעקות, השמצות ומריבות חריפות מול הילדים – אינו מאפשר תקשורת תקינה לטובת ילדיהם, ואף לא מאפשר לקיים את זמני השהות באופן תקין, שכן הילדים יכולים "לברוח" מבית אחד למשנהו.
בתוך כך ציינה השופטת כי "מחקרים מראים כי חשיפת הקטינים לקונפליקט בין הוריהם עלולה להוביל למצב של פחד, כעס ואגרסיביות אצל הקטינים, לעיתים לאשמה (כאשר ילדים נוטים להאשים עצמם בקונפליקטים ההוריים), ולמצב של קונפליקט נאמנויות."
במצב זה השופטת סברה כי "הפרדה גיאוגרפית זו תעניק לקטינים את השקט הנפשי לו הם זקוקים, ואשר חיוני להתפתחותם, וכיום נראה כי זהו הפתרון שנראה כבעל הסיכוי הטוב ביותר לכך."
בפסק הדין נקבע כי האם תעבור להתגורר ביישוב אחר, ואף תוכל לרשום את הילדים למוסדות חינוך ללא צורך בחתימת האב, וזאת לנוכח היעדר שיתוף פעולה מצד האב הנתבע.
בתוך כך השופטת הורתה כי "האב יפגוש את הקטינים בשלב הראשון אחת לשבוע ובהמשך פעמיים בשבוע - פעם אחת באמצע השבוע ופעם שניה בסוף השבוע (שישי או שבת). בשלב זה ללא קיום הסדרי לינה."
- ב"כ התובעת: עו"ד הרס פרידמן כהן ו/או אברהם גדות
- ב"כ הנתבע: ליאורה אוחנה
עו"ד נטלי יורובסקי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין