פסק דין בתובענה להפרדה גיאוגרפית בין הורים לקטינים

לפני תובענה בעניינם של הקטינים שבכותרת, שהגישה אם הקטינים כנגד אביהם.

התובענה החלה כתובענה למתן סעדים בעניין שינוי זמני שהות ואופן קבלת טיפול לקטינים אולם התפתחה בסופו של יום לתביעה להפרדה גיאוגרפית בין הורי הקטינים, אישור העתקת מקום מגורי הקטינים ליישוב אחר, ורישומם של הקטינים למוסדות חינוך ללא צורך בחתימת האב.

בני המשפחה מתגוררים כיום בקיבוץ **** הקטינים זוכים לשני הורים אוהבים אשר משקיעים בהם את מיטב זמנם, הקטינים מתחנכים במסגרות חינוך מכילות ואשר מתאימות עצמן לצורכיהם. כפי שציינתי בהחלטה שניתנה לאחר שמיעת הקטינים, הקטינים מטופחים, אינם מוסתים כנגד מי מהוריהם וכיום אינם מעורבים ברזי ההליך השיפוטי מעבר למינימום ההכרחי. התרשמתי כי אהבתם הרבה של הורי הקטינים והשקעתם הרבה בילדיהם, ניכרת היטב בקטינים.

ניתן היה לחשוב כי מצב בו שני הורים אשר אוהבים את ילדיהם, ואשר מתגוררים בסמיכות זה לזו בקיבוץ משגשג בצפון הארץ, הינו "מתכון מנצח" דוגמא ומופת לקיום הסדר של משמורת משותפת, במסגרתה יכולים הקטינים לקיים קשר משמעותי ומיטיב עם שני הוריהם, והכל בשמחת הלב, ותוך מיצוי מלא של הפוטנציאל העצום הטמון בהם.

למרבה הצער, המציאות רחוקה ממצב זה, כרחוק מזרח ממערב.

העניינים התגלגלו לכדי כך שחרף כל הטוב הזה – שני הקטינים נמצאים במצב נפשי ורגשי קשה.

במהלך השנים מצבה של א' התדרדר (למעט תקופות מסויימות של רגיעה) עד כדי הפרעות אכילה, מצב של חרדה, אמירות אובדניות ואי ביקור סדיר בבית הספר במשך שנים. הקטין ר' מבטא את מצוקתו בהתפרצויות זעם, שבירת רכוש, תוקפנות כלפי אחרים (בני גילו ואנשי חינוך) וקושי בקבלת סמכות וגבולות.

וכל זאת למה? כפי שיובהר בהמשך, עוצמת הסכסוך בין ההורים הינה כה גבוהה עד כדי חוסר יכולת מוחלט לראות את הנזק העצום שהסכסוך ביניהם גורם לילדיהם הקטינים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין:

1. הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2001. מנישואים אלה נולדו הקטינים שבכותרת: א', כיום בת כ-15 וחצי שנים, ור' , כיום בן כ-11 שנים.

2. האם נולדה בקיבוץ *****, והכירה את האב במסגרת עבודתם בקיבוץ. לאחר נישואיהם התגוררו במושב ב****** וכאשר א', ביתם הבכורה היתה בת כשנתיים, חזרה האם להתגורר בקיבוץ. לאחר כשנה בתום מלחמת לבנון השניה, לאחר פציעתו במסגרת שירות מילואים, עבר גם האב לקיבוץ.