המחוזי: ילדי חסיד שיצא בשאלה ילמדו בממלכתי-דתי - פסקדין
האם, שהתעקשה להשאיר את הקטינים שהוצאו ממשמורתה במסגרות חרדיות, נדחתה בשתי ערכאות: "קבלת עמדתה תוביל לקונפליקט זהויות"
ניצחון לחסיד שיצא בשאלה על גרושתו: בית המשפט למשפחה בירושלים קבע כי ילדיהם יתחנכו בזרם הממלכתי-דתי, ולא בזה החרדי כפי שביקשה. השופט נמרוד פלקס מהמחוזי בירושלים דחה לאחרונה את ערעורה על ההחלטה, בנימוק ששילוב הקטינים במסגרת המתונה יותר מבחינה דתית משקף את טובתם, על מנת שלא ליצור קונפליקט זהויות בין בית הספר למקום מגוריהם הקבוע - בית האב.
הצדדים הם נשואים לשעבר והורים ל-3 שקיימו אורח חיים חרדי-חסידי. בשלב מסוים יצא הבעל בשאלה והחל לקיים אורח חיים "דתי לייט". בספטמבר אשתקד קבע בית המשפט שהמשמורת על הילדים תועבר לאב, זאת על רקע הסתה מצד האם. מאז הפסיקו הקטינים להתחנך במוסדות חרדיים, ועלתה השאלה היכן ילמדו מעתה ואילך.
לפני כחודש נעתר בית המשפט למשפחה בירושלים לבקשת האב לשלב את ילדיו במוסדות חינוך ממלכתי-דתי. ההחלטה נומקה בטובת הקטינים, ובפרט בצורך למנוע מהם משבר זהויות בשל מגוריהם עם אבא לא חרדי, בלשון המעטה. מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה למחוזי, באמצעות עו"ד י' מילר, אשר נדונה כערעור.
נטען במסגרתו שהחלטת בית המשפט אבסורדית ונוגדת את טובת הקטינים. לדברי האם, ילדיה חונכו מאז לידתם במסגרת חרדית-חסידית, דיברו יידיש והיו עם פאות מסולסלות, כאשר העברתם לזרם הממלכתי דתי ה"זר ומנוכר" לעולמם, כלשונה, תפגע בהם אנושות. נטען שההחלטה מעניקה "פרס" לאב על יציאתו בשאלה, ולמעשה נותנת לו "משמורת רוחנית" על הילדים, בנוסף לזו הפיזית.
מנגד טען האב, באמצעות עו"ד מרינה ויספלנר, שמדובר בהחלטה נכונה שאין לשנותה. לשיטתו נדרשת הלימה בין מסגרות החינוך של ילדיו לבין אורח חייו, שכן השלושה נמצאים אצלו 99.9% מהזמן, זאת על מנת למנוע קונפליקט פנימי וזהותי אצלם - ומכאן שצדק בית המשפט בהכרעתו.
פשרה ראויה
ואכן, זו אף הייתה מסקנת השופט פלקס. הוא מצא את החלטת בית המשפט מושא הערעור מנומקת, נטועה היטב בעובדות המקרה הספציפי ובטובת הילדים, ונעדרת טעות כלשהי המצדיקה את התערבותו, כערכאת ערעור.
אמת, העיר השופט, טענת האם לעניין "עקרון ההמשכיות" בחינוך החרדי הינה כבדת משקל, אולם לדבריו יש לבחונה אל מול המציאות המשתנה. "במקרה דנן", הדגיש, "מדובר בשינוי מהותי במרכז חיי הקטינים, כאשר בית האב הפך לביתם הדומיננטי. האב מנהל אורח חיים שאינו חרדי, ובית משפט קמא התרשם כי הלימה בין אורח החיים בבית לבין מסגרת החינוך היא חיונית למניעת קונפליקט זהותי אצל הקטינים".
השופט חידד, בתוך כך, שהחלטת בית המשפט אינה "זורקת" את שלושת האחים לחלוטין אל מחוץ לחינוך הדתי, אלא מהווה מעין פשרה המאפשרת להם מצד אחד לשמור על זיקה לדת - הגם שבזרם מתון יותר – אך זאת באופן המותאם יותר לאורח חייהם בבית האב, ולמניעת בלבול וקונפליקט.
לזאת הוסיף השופט את העובדה שמדובר, למעשה, במעשה עשוי, שכן הילדים כבר השתלבו בזרם הממלכתי-דתי, כאשר הוצאתם משם כעת, לאחר תקופה של אי-ודאות וחוסר במסגרת חינוכית, תסב להם נזק נוסף ומיותר.
לסיום צוין כי אף האפוטרופוסית לדין אשר מונתה לקטינים תמכה בשיבוצם במסגרת הממלכתי-דתי. האם טענה אומנם שמדובר בעורכת דין לא דתייה וחסרת הבנה בנבכי הציבור החרדי-חסידי, אך השופט קבע שהדבר אינו גורע ממשקל עמדתה, הניתנת מנקודת מבט מקצועית ואובייקטיבית לטובת הקטינים.
סוף דבר הערעור נדחה, והאם חויבה ב-3,000 שקל הוצאות לטובת האב.
- ב"כ המבקשת: עו"ד י' מילר
- ב"כ המשיב: עו"ד מרינה ויספלנר
- האפוטרופוסית לדין: עו"ד עינת גריכטר
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
