פסק דין בבקשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת למסגרות לימודים של קטינים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' בראון) בתיק תלה"מ 29436-07-22 מיום 20.1.26, במסגרתה נקבע כי הקטינים יילמדו במוסדות חינוכיים המשתייכים לזרם הממלכתי דתי.

המבקשת (האם) והמשיב (האב) היו נשואים זה לזו, ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים קטינים: XXX משפחת הצדדים קיימה אורח חיים חרדי-חסידי. עובר לגירושי הצדדים, החל המשיב לנהל אורח חיים שאינו דתי (חילוני או "דתי-לייט").

ביום 25.9.25, הורה בית משפט קמא על העברת משמורת הקטינים לידי האב, וקבע כי מפגשי האם עם הקטינים יתקיימו במרכז קשר תחת פיקוח. החלטה זו ניתנה לאחר תקופה ארוכה בה המליצו כלל גורמי המקצוע על העברת המשמורת, וזאת על רקע הסתה מתמשכת מצד האם וניסיונותיה לנתק את הקטינים מאביהם. האם לא ערערה על החלטת העברת המשמורת. מאז העברת המשמורת, הקטינים לא המשיכו בלימודיהם במוסדות החינוך החרדיים בהם למדו, וזאת מטעמים שונים ובאישור בית משפט קמא (החלטה מיום 15.10.25).

הצדדים נחלקו בשאלת סוג המוסד החינוכי אליו ישובצו הקטינים: המבקשת עתרה לשבצם במוסד המשתייך לזרם הממלכתי חרדי, ואילו המשיב עתר לשבצם במוסד המשתייך לזרם הממלכתי דתי.

בהחלטתו מיום 20.1.26 קיבל בית משפט קמא את עמדת המשיב, שנתמכה בעמדת האפוטרופוסית לדין על הקטינים, אולם הייתה מנוגדת לעמדתן העדכנית של העובדות הסוציאליות שטיפלו במשפחה עד אז. בית משפט קמא נימק את החלטתו בטובת הקטינים, בצורך בהלימה בין בית האב (הבית הדומיננטי) למוסד החינוכי, ובמניעת קונפליקטים זהותיים.

בגין החלטה זו, הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן, ובמקביל בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא. ביום 29.1.26 ניתנה החלטת ביניים על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' נחלון), שבה הוצע כי בהיעדר תשובה במועד, יתפרש הדבר כהסכמה לעיכוב ביצוע חלקי, כך שהקטינים לא ילכו למוסד ממלכתי דתי, אך גורמי הרווחה ימשיכו לפעול. ביום 1.2.26, דחה כב' השופט נחלון את הבקשה לעיכוב ביצוע, לאחר שהתברר כי החל מיום 28.1.26, הקטינים כבר השתלבו במוסדות חינוכיים חדשים, בהתאם להחלטה מושא בקשת רשות הערעור. נקבע כי מדובר ב"שיהוי אובייקטיבי" ובמעשה עשוי.

טענות הצדדים