לפסק הדין בעניין מדינת ישראל- המשרד לביטחון פנים ואח' נ' דאהר
לאחר שהמדינה והמועצה המקומית כפר מג'אר חוייבו לפצות נער בכמליון ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתפוצצות זיקוק שמצא, ביטל ביהמ"ש המחוזי את החיוב וקבע, כי לא ניתן לדרוש מהרשויות לצפות כי נער בן 14 לא יבין כי זיקוק מעלה עשן הוא מסוכן.
בית משפט השלום בנצרת חייב את המועצה המקומית כפר מג'אר והמדינה לפצות נער תושב הכפר מג'אד, שנפגע מהתפוצצות נפץ-זיקוק בידו הימנית ב 903,888 ש"ח, ועל כך הגישו המועצה והמדינה ערעור לבית המשפט המחוזי.
המערערות טענו, כי ביהמ"ש טעה כשסמך החלטתו על עדויות התובע והעדים מטעמו, אשר הביאו עובדות שקריות ותיאמו גרסאות, וטעה כשהטיל על המדינה חובת זהירות, כאשר לא נקבע מהו מקור הנזק, מהו בדיוק החפץ ממנו נפגע הנער והאם מדובר בזיקוק חוקי או לא חוקי, כאשר הקביעה לפיה הנער לא היה נפצע אם המשטרה הייתה פושטת על חנויות אשר מוכרות זיקוקים בכפר, חסרת בסיס ונעדרת נימוק.
לטענתן, פסק הדין שנתן בימ"ש קמא פותח את האפשרות לכל ניזוק בכל עבירה לתבוע את המשטרה שכשלה במניעת הנזק, ואף עירב בסוגייה הנזיקית את הסוגייה המנהלית, כשבחן את שיקול הדעת של הרשות בהפעלת סמכותה באשר לעריכת ביקורות בחנויות בכפר. המועצה הוסיפה וטענה, כי הוכח בפני בית המשפט כי הנער ידע שמדובר בזיקוק שיוצא ממנו עשן ועלול להתפוצץ ומשבחר להסתכן, הרי שהאחריות לאירוע מוטלת על שכמו.
סגן הנשיא, השופט יצחק כהן קיבל את הערעורים במלואם לאחר שקבע, כי היה על ביהמ"ש קמא לדחות את תביעת הנער, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי.
ככל הנוגע לפן העובדתי נקבע, כי מקרה זה מצדיק באופן מובהק את התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, זאת באשר נפלו פגמים מהותיים ביותר בהחלטת בית המשפט קמא, כך למשל, כשקיבל באופן תמוה את גרסתו המאוחרת של הנער בתצהירו ובעדותו על פיה לא ידע כלל שמדובר בזיקוק, זאת חלף הגרסה המוקדמת שמסר במשטרה אשר סותרת את האמור, ומוכיחה כי ידע בוודאות שמדובר בזיקוק וזה העלה עשן.
באשר לפן המשפטי ובהתאם לקביעות העובדתיות החדשות, קבע השופט, כי הטלת חובת זהירות קונקרטית על המדינה במקרים כגון אלה אינה יכולה לעמוד, שכן יהא בכך משום פתח לחיובה בכיסוי נזקים אינסופיים שלא צריכים ואף לא ניתנים לצפייה.
לעניין אחריות המועצה נקבע, כי הנער בן ה 14, אשר מצא את הזיקוק בקרבת ביתו עת יצא ממנו עשן, אינו קטין רך בשנים שאינו מודע למעשיו, וידע היטב מהו טיב החפץ שהרים, ולפיכך פעל באופן בלתי סביר בעליל, כאשר לא ניתן לדרוש מהמועצה לצפות התנהגות שכזו, כן הוסיף, כי ביהמ"ש קמא עירב באופן בעייתי את התחום הנזיקי עם התחום המנהלי באשר לאחריות לביקורת בחנויות אשר מוכרות זיקוקים.
"לא ניתן להציב שוטר על כל חנות ועל כל קבוצת ילדים; במועצה כ- 20,000 תושבים, נעשו פעולות מנע, (...)שוו בנפשכם מצב שבו מועצה מקומית נתבעת בנזיקין רק משום שאדם נפגע בשטחה מכלי נשק שנמכר ללא רישיון או מקרה אחר שבו מועצה מקומית נתבעת בשל נזקים שנגרמו לאדם כתוצאה משימוש עצמי בסמים לא חוקיים שרכש בניגוד לחוק או אף שמצא ברחוב." כתב השופט בקבלו את הערעור כאמור, ובכך ביטל את חיוב המדינה והמועצה בפיצוי.
לפסק הדין בעניין מדינת ישראל- המשרד לביטחון פנים ואח' נ' דאהר
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.