האם עברה דירה מבלי לקבל אישור מבית המשפט או ליידע את האב. בית המשפט למשפחה הורה לה לחזור לאלתר לגור בקרבת בית האב אך המחוזי ביטל את ההחלטה לאחר שקבע כי אין להעניש את הילדה בגלל מחדלי אמהּ.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה כי אם שעברה עם בתה לעיר המרוחקת 30 קילומטר מבית האב תוכל להישאר שם אף שעשתה זאת מבלי ליידע אותו או לקבל אישור מבית משפט. בפסק הדין נקבע כי הקטינה השתלבה במקום החדש ונהנית מאיכות חיים טובה יותר, ואין להעניש אותה על מעשי אמה. עוד צוין כי איומי האב שיפסיק את הסדרי השהות לא צריכים להשפיע על החלטה שאמורה להתבסס בראש ובראשונה על טובת הקטינה. "יש לקוות שהאב יתעשת".
ההורים נפרדו לפני כ-4 שנים ונכון להיום המשמורת על בתם בת ה-6 נמצאת אצלה ולאב נקבעו הסדרי שהות פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שני.
לפני כשנה וחצי הגיעה לבית המשפט למשפחה בקשה בהולה מהאב להורות לאם, שעזבה עם בתו את עיר המגורים המשותפת ללא ידיעתו, לחזור לגור בקרבת מקום. תשובת האם בנושא הייתה מעומעמת תחילה אך לבסוף היא הודתה במעבר ולאחר מכן הגישה תביעה לאשר אותו אך בית המשפט דחה אותה והורה לאם לבחור מקום מגורים חדש שלא עולה על 5 קילומטר מעיר מגורי האב.
בערעור שהגישה האם על פסק הדין היא הבהירה כי עברה משום שמצאה עבודה טובה שמאפשרת לה לממן את צרכי הילדה, שאביה לא משלם מזונות מזה שנים. עוד היא טענה כי בית המשפט פגע בחופש התנועה והעיסוק שלה ובעיקר בקטינה, שנהנית מאיכות חיים משופרת.
בנוסף היא טענה כי בית המשפט לא התחשב בכך שהייתה חייבת לעבור מקום מאחר שהאב פיתח כלפיה אובססיה. עוד היא הצהירה שהיא מוכנה להשתתף בהסעות לבית האב כדי שהמפגשים יתקיימו.
האב התנגד נחרצות. הוא טען שהמעשה הלא חוקי שביצעה האם פוגע בבתו והוא לא מוכן לטלטל אותה ממקום למקום. על כן הוא אף הודיע על הפסקת המפגשים.
מה חטאה הקטינה?
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב שאול שוחט והשופטים נפתלי שילה ועינת רביד קיבלו את הערעור.
בפסק הדין שכתב השופט שילה נקבע כי אף שהאם ביצעה מעשה פסול לא היה מקום להעניש אותה ולהתעלם מהנזק שייגרם לילדה ממעבר נוסף. "מה חטאה של הקטינה ומדוע שהיא תישא על גבה הצנום את תוצאות מחדלה של האם?", שאל השופט והפנה לדיווחי העובדת הסוציאלית שלפיהם הקטינה הסתגלה למקום החדש והמעבר היטיב עמה.
עוד ציין השופט כי לא מדובר במרחק בלתי סביר מבית האב ואין שום סיבה שלא ייסע 30 קילומטר כדי לקחת את בתו לפחות בסופי השבוע כשהתנועה דלילה. בהקשר זה נקבע כי אין הצדקה לצמצם את האפשרויות של האם ל"תחום מושב" מוגבל, וכי אכן היה מקום להתחשב בכך שהייתה קורבן לאלימות מצב האב והיא מפרנסת את הילדה לבד.
לפיכך הורשתה האם להמשיך לחיות בעיר החדשה. עם זאת, היא חויבה להביא את הבת למפגשים עם האב באמצע השבוע ולאסוף אותה מביתו בימי ראשון כשהיא אצלו.
"יש לקוות שהאב יתעשת, ישים מאחוריו את כעסו המוצדק על התנהלותה אם... ולא 'יעניש' את הקטינה בכך שיצמצם את זמני השהות עמה", נכתב לפני סיום. האב לא חויב בהוצאות.
- ב"כ האם: עו"ד שרון מאירוביץ ועו"ד אלון סולומון
- ב"כ האב: גלעד בניאל, עו"ד דיני משפחה
עו"ד חגית זיו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין