שלושת נכדיו של בעל שטח בגליל הגישו תביעה לפיצויים של מאות אלפי שקלים בגין "אובדן דמי חכירה". המדינה טענה שמגיעים להם פיצויים נמוכים הרבה יותר. השופט פסק לזכות התובעים.
התביעה בשטח בגודל 4888 מ"ר הכולל שלוש חלקות באדמת הכפר נחף שבגליל, שעברו הליכי הסדר בסוף שנות ה-50 ונרשמו על שם סבם המנוח של התובעים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1962, הופקעו החלקות על ידי המדינה.
לייעוץ בענייני מקרקעין:
עורך דין דיני מקרקעין
החלקות היו קרקע חקלאית, ובמועד ההפקעה לא הייתה אפשרות להשתמש בהן לצורך בנייה כלשהי.
לפני מספר שנים, שלושת נכדיו של הסב המנוח, הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל, בה דרשו פיצויי הפקעה בסך כ-890,000 שקל.
המחלוקת התמקדה בשאלת סכום הפיצוי של דמי חכירה אבודים, ומהו הפוטנציאל הכללי של הקרקע המופקעת. כל צד צירף חוות דעת שמאים, וחלק על "עסקאות ההשוואה" שהביא הצד השני.
התובעים טענו שהחלקות הצמודות לפיתוח היישוב נחף במרוץ השנים 1985 עד 2011, הן הבסיס לגזירת דמי חכירה אבודים, בעוד שהמדינה טענה כי חלקות חקלאיות מרוחקות מהמרקם הבנוי, הן החלקות הרלוונטיות להשוואה.
התובעים טענו, בין היתר, כי הפיצויים המגיעים להם בגין הפקעת החלקות, מסתכמים בסך של 650,000 שקל בערכים נומינליים, נכון לסוף 2011, שעליו לטענתם, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מסוף 2011 ולחילופין 6% משווי הקרקע, בכל שנה החל משנת 2012 ועד התשלום בפועל.
התובעים הוסיפו, בין היתר, כי ההפקעה בוצעה מספר שנים אחרי שהחל תכנון העיר כרמיאל, ונתון זה משפיע על הפוטנציאל הכללי של הקרקע.
מנגד, המדינה טענה כי הפיצוי המגיע לתובעים מסתכם בכ-138,000 שקל, וכי שיעור דמי חכירה אבודים יהיה לא יותר מ-5%.
המדינה הדגישה, בין השאר, כי דמי חכירה אבודים יש לחשב בהתאם למאפייני הקרקע במועד ההפקעה, ואין להתחשב בצפייה לשינוי תכנוני או התפתחות תכנונית מאוחרת, שבזמנו לא היה צפויה.
לשיטתה, קרקע חקלאית בעלת פוטנציאל נמוך לשינוי ייעוד רחוק מכל פיתוח, אינה הופכת במרוץ השנים לקרקע חקלאית צמודת דופן לפיתוח אורבני ובעלת ערך גבוה לשינוי ייעוד.
צודק והוגן
השופט כמאל סעב הבהיר כי כשמדובר בפיצויים על "אובדן דמי חכירה" בגין התקופה שבין תפיסת הקרקע לבין תשלום הפיצויים, הנפקע זכאי לפיצויים על ההפסד שנגרם לו מאובדן הפירות שהמקרקעין היו מניבים בתקופה זו. לפי הפסיקה, הבהיר השופט, מאחר שהמועד הקובע הוא יום ההפקעה, הרי שאין להתחשב במידע על מצב הקרקע לאחר ההפקעה.
בשונה מטענת המדינה, לאחר עיון בפסקי דין רבים, השופט קבע שיש לחשב את דמי החכירה האבודים בשיעור של 6% מערך הקרקע מדי שנה.
במקרה הזה, השופט הסביר כי עד שנת 1992 אין פער משמעותי חוות דעת שמאי הצדדים. החל משנת 1993 עד 2015, הואיל ויש פער משמעותי בין שתי חוות הדעת, קבע השופט: "נראה לי כי יהיה צודק והוגן לקבוע מחיר אחיד למ"ר חקלאי בשווי של 15$, כאשר שער החליפין של הדולר משתנה בכל פעם בהתאם לשיעורו באותה שנה, כמפורט בטבלה".
השופט ניתח את מיקום החלקות והדוגמאות להשוואה שצירפו הצדדים, ולאחר חישוב ארוך ומדוקדק, פסק שהמדינה תפצה את התובעים בסך של 405,724 שקלים. עוד נקבע כי המדינה תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ.
- ב"כ התובעים: עו"ד אחמד נזאל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד סוזן בוקובצקי מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
* עורך דין סלים אבו-חמד עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין