יבואנית מוצרי חשמל חויבה במכס על תגמולים ששילמה לחברת ״יונדאי״ הקוריאנית. ב-2015 קבע בית משפט השלום שהחיוב נעשה בניגוד לפקודת המכס ובאחרונה נדחה ערעור המדינה על ההחלטה.
בית המשפט המחוזי נדרש באחרונה לשאלה האם תשלומי תמלוגים ששילמה חברת ״סמיקום לקסיס״ לחברת יונדאי בגין שימוש בסימן המסחרי שלה חייבים במיסי יבוא ונכללים ב״ערך הטובין״ לצרכי מכס.
פקודת המכס קובעת שכדי לאמוד את שיעור המכס שעל יבואן לשלם יש להביא בחשבון את ״ערך העסקה״. במסגרת זו יש לכלול, בין היתר, תמלוגים שהיבואן חייב לשלם לבעל הסימן המסחרי כתנאי ליבוא הסחורה.
חברת ״סמיקום לקסיס״ עוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וצילום בהם מוטבע סימן המסחר של החברה הקוריאנית יונאי. המוצרים מיוצרים בסין על ידי יצרנים שונים שנבחרים על ידי סמיקום והיא משלמת ליונדאי תמלוגים תמורת השימוש בסימן המסחרי שלה.
לפני כשלוש שנים נדרשה החברה לשלם מכס בסך 11,490 שקל על תמלוגים ששילמה ליונדאי. החברה שילמה את הסכום ״תחת מחאה״ וביקשה מבית משפט השלום בתל אביב להכריז שאין לכלול את התמלוגים ב״ערך העסקה״ לצורך חישוב המכס. היא טענה שתשלום התמלוגים אינו תנאי למכירת הסחורה בארץ ולכן מדובר בסכום שאינו חייב במכס על פי הפקודה.
המדינה טענה מנגד שעל פי ההסכמים בין החברה לבין יונדאי התמלוגים הם תנאי לייצור הסחורה וכפועל יוצא למכירת הסחורה בארץ ולכן יש לגבות עליהם מכס.
בינואר 2015 קיבל בית המשפט את התביעה והורה למדינה להחזיר לחברה את הסכום. בית המשפט התבסס על הפסיקה המרכזית בנושא שניתנה בעניין מרוידקס ושלפיה כדי שתמלוגים יכללו ב״ערך העסקה״ לצרכי מכס צריך להראות שלבעל סימן המסחר יש ״שליטה ישירה״ על ייצור המוצרים או שיש לו זכות להפסיק את הייצור במקרה בו לא משולמים לו תמלוגים. שאלה זו נבחנת על פי ההסכמים בין הצדדים ועל פי התנהלותם בפועל.
בית המשפט קבע שאמנם ההסכמים בין החברה לבין יונדאי קבעו שהתמלוגים מהווים תנאי לייצור ואולם בפועל ליונדאי הייתה מעורבות מינימלית בתהליכי הייצור שהסתכמה בבדיקה שהאריזה והלוגו הכוללים את השם ״יונדאי״ יהיו לשביעות רצונה.
לנוכח זאת קיבל בית המשפט את התביעה והצהיר שתשלום התמלוגים ששילמה החברה ליונדאי אינם מהווים חלק מערך העסקה ופטורים ממכס.
המדינה לא השלימה עם פסק הדין וערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לשיטתה, מההסכמים בין החברה ליונדאי עולה אינדיקציה שאי תשלום התמלוגים מהווה הפרת של ההסכם ובמצב זה החברה אמורה להשמיד את המלאי. לדבריה, ממכלול הנסיבות עולה שהחברה אינה יכולה לייבא את הסחורה ללא תשלום התמלוגים.
ממצא עובדתי מובהק
אך השופט ד״ר קובי ורדי דחה את עמדת המדינה. הוא כתב שבית המשפט קבע מבחינה עובדתית שיונדאי לא הייתה מעורבת בתהליכי הייצור והפיקוח ולמעשה לא הייתה לה מעורבות כלל, למעט בעניינים פרוצדוראליים. הוא הוסיף שמחומר הראיות עלה שלא היה אף מקרה בו סירבה יונדאי לאשר תהליך ייצור ומעולם לא מימשה את הזכויות שהוקנו לה בהסכמים.
״משקיבל בית המשפט ראיות הסותרות את המסקנה העולה מההסכם לגבי העדר המעורבות והעדר השליטה מדובר בממצא עובדתי מובהק והמערערת לא הצביעה על סיבה להתערבות ערכאת הערעור״, כתב השופט ודחה את הערעור.
המדינה חויבה בשכ״ט עו״ד של 30,000 שקל.
השופטים ישעיהו שנלר ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערערת: עו"ד נגה דגן, עו"ד מיכל רצולסקי
- ב״כ המשיבה: עו"ד אליס אברמוביץ'
עו״ד דינה סרי עוסקת במשפט חוקתי ומנהלי וכן בתחום האזרחי-מסחרי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין