לפסק הדין בעניין קמור רכב (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'
שני רכבי ב.מ.וו. שנרכשו ע"י העבריין אסי אבוטבול חולטו על ידי המדינה ונמכרו. המדינה רצתה ליהנות מכספי התמורה, אבל אז קמה יבואנית הרכבים וטענה שאבוטבול עוד חייב לה תמורתם 150 אלף שקל. העליון נדרש להחליט מי תקבל את הכסף.
אסי אבוטבול, שהוגדר כראש ארגון פשיעה ונמצא מזה כ-7 שנים במאסר בגין הרשעתו בעבירות הלבנת הון ועבירות פליליות נוספות, רכש בשנת 2007 שני רכבי ב.מ.וו. תמורת למעלה מחצי מיליון שקל מהיבואנית "קמור רכב".
קמור אפשרה לאבוטבול לשלם עבור הרכבים בין היתר באמצעות שיקים דחויים שקיבל מחברות שונות כמו מיקרוטק וגליקסמן שיווק ביצים. כדי להבטיח את התשלום נרשם על הרכבים משכון לטובת קמור. את הרכבים רשם אבוטבול על שם אשתו ואחותו.
במהלך 2007 החלה המדינה להכין את כתב אישום נגד אבוטבול וחבריו לארגון. בהליך זה התגלה כי מקור השיקים שנמסרו, בין היתר לקמור, בסחיטה. בעקבות זאת, קמור לא יכלה לפרוע את שיקים בסכום שעומד, לטענתה, על 150 אלף שקל.
לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שהרכבים, שאינם רשומים על שם אבוטבול, שייכים לו, הם חולטו במטרה למכור אותם ולהעביר את כספי התמורה למדינה.
כשנודע הדבר לקמור היא פנתה לבית המשפט המחוזי בהתנגדות לחילוט הכספים, שלטענתה, שייכים לה. במהלך הדיונים בהתנגדותה, הושג הסדר בין המדינה לאבוטבול ואחותו, בו הוסכם שהמדינה תחלט חצי מתמורת הרכבים והמחצית השנייה תעבור לאחות, בכפוף לבירור זכויותיה של קמור.
קמור טענה שההסכם אינו חוקי ושהוא נועד לעקוף את זכויותיה. אולם ביהמ"ש המחוזי דחה את טענתה ולמעשה את ההתנגדות כולה, לאחר שקבע שקמור הייתה מודעת היטב לכך שהכספים שהועברו לה אינם "כשרים", בלשון המעטה.
קמור ערערה לעליון. היא עמדה על כך שזכותה ברכבים גוברת על פני זכות המדינה לקבל את כספי המכירה והתעקשה על ביטול ההסדר עם אבוטבול ואחותו. עוד היא טענה שלא ידעה שהשיקים המסוימים שניתנו לה הם פרי עבירות סחיטה.
המדינה, שעמדה על זכותה בכספים, הטילה ספק בטענות קמור, שלעמדתה ידעה גם ידעה שמדובר בכספי עבריינות. המדינה סיפרה על היחס החם של קמור לאבוטבול וחבריו לארגון, על התנאים יוצאי הדופן שהם קיבלו, שמתבטאים בין היתר, בהסדרי התשלום החריגים וציינה, שמנהל המכירות מטעם קמור, מר אביב גולן, אף הורשע בפלילים בשל שיתוף פעולה עם ארגון הפשיעה.
לא תמימה
השופט נעם סולברג הסביר שהחילוט נועד לפגוע בכיסם של הארגונים העבריינים, שכסף הוא נקודת התורפה שלהם, וכן להוציא מידיהם רכוש שנרכש באופן לא חוקי. עם זאת, החוק מאפשר להימנע מחילוט רכוש עברייני אם הוא שייך בבעלות קניינית לצד שלישי תמים.
לקביעת השופט, קמור אמנם הוכיחה שהיא בעלת הזכויות ברכבים אך כשלה מלהוכיח שהיא תמימה. לפי השופט סולברג, היחס החם בין קמור לארגון של אבוטבול ויתר הנסיבות שתוארו על ידי המדינה, מעידים על מודעותה למקור השיקים.
עוד קבע השופט שהסדר החילוט אליו הגיעה המדינה לא פוגע בזכויות קמור: כל שעליה לעשות הוא לממש את המשכון בהליך משפטי, שממילא הייתה מנהלת אם החילוט לא היה מתרחש. ובכל מקרה, קמור גם יכולה לתבוע את אבוטבול להחזרת הכספים גם בתביעה אזרחית רגילה.
משכך, הערעור נדחה וקמור חויבה לשלם למדינה הוצאות של 20 אלף שקל.
לפסק הדין בעניין קמור רכב (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'
למדור: פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.