המדינה החליטה לשלול את הרישיון, אולם הנהג ניצח בביהמ"ש

עתירה שנדונה לאחרונה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה עסקה בשאלה אילו "נקודות" ניתן לקחת בחשבון לצורך פסילת רישיון. השופטת פסלה את גישת המדינה בהיותה "פוגעת בתחושת הצדק".  

תקנה 549 לתקנות התעבורה מאפשרת לרשות הרישוי להפעיל סנקציות (הנקראות "אמצעי תיקון") של קורסים ומבחנים וכן פסילת רישון נהיגה לתקופות שונות, כלפי נהגים שצברו מספר מסוים של "נקודות" (עבירות שונות גוררות אחריהן מספר נקודות שונה). החלופה הראשונה שבסעיף מיועדת למי שצבר מספר רב של נקודות תקפות – 72 או יותר.

בתקנה ישנו סעיף נוסף שלפיו די בצבירת מחצית ממספר נקודות זה – כלומר 36 – כדי שתחול אותה סנקציה, בתנאי שנקודות אלה נרשמו לחובת הנהג בטרם חלפו 6 שנים "ממועד ביצוע העבירה האחרונה מבין העבירות שבשלהן הוטלה הפסילה האמורה".

לאחרונה נדונה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה השאלה האם לצורך חישוב הנקודות המצטברות, ניתן להביא בחשבון גם נקודות תקפות שנרשמו בגין עבירות שנעברו לפני מועד ביצוע העבירה האחרונה?

המדינה טענה שכן. מנגד, העותר הציג גישה אחרת וטען כי ניתן להביא בחשבון רק נקודות תקפות שנרשמו בגין עבירות שנעברו לאחר המועד בו נעברה העבירה האחרונה.

העתירה הוגשה נגד החלטת רשות הרישוי לפסול את רישיונו של העותר למשך 9 חודשים, כולל חיוב לעבור מבחנים בסופם, לאחר שצבר 36 נקודות. 

לא הייתה מחלוקת שהעבירה האחרונה, בגינה הוטל אמצעי התיקון הקודם, בוצעה על ידי העותר ב-14 בדצמבר 2012, וכי על פי הסעיף ניתן למנות נקודות שנצברו במשך 6 שנים "ממועד ביצוע העבירה זו.

אלא שהמדינה ספרה גם נקודות בגין שתי עבירות מיולי 2012 (4 נקודות) ומנובמבר 2011 (10 נקודות). המדינה טענה שהיא רשאית למנות גם את הנקודות שבמחלוקת, מאחר שהדו"חות על העבירות שבגינן נרשמו נקודות אלה, שולמו ודווחו לרשות אחרי דצמבר 2012.

פגיעה בחופש התנועה והעיסוק

השופטת תמר שרון נתנאל הסבירה כי את התקנה אפשר לפרש בשתי דרכים: האחת, כפי שטוענת הרשות, כי ניתן למנות נקודות תקפות שנרשמו לאחר מועד ביצוע העבירה האחרונה, ללא קשר לשאלה מתי בוצעו העבירות בגינן נרשמו הנקודות. לפי הדרך השנייה, אפשר לומר שניתן למנות רק נקודות שנרשמו בגין עבירות שנעברו לאחר העבירה האחרונה (הכול, כמובן, במגבלה של 6 שנים מיום ביצוע העבירה האחרונה).

השופטת הסבירה כי כאשר לשון החוק מכילה יותר מפרשנות אחת, יש לנהוג לפי "כלל פרשנות המקלה" מבין השתיים, וכן לבחון את תכלית החוק ומידת הפגיעה בזכויות יסוד.

"לא יכול להיות ספק ששלילת רישיון נהיגה למשך 9 חודשים (ודרישה למבחנים בתום התקופה), מהווה אמצעי תיקון חמור, הפוגע, באופן משמעותי, בזכויות יסוד (חופש התנועה וחופש העיסוק). לפיכך, יש למצוא את האיזון הפרשני הראוי, בין התכלית אותה מבקש דבר החקיקה להשיג והאינטרס הציבורי לבין מידת הפגיעה בזכויות", כתבה השופטת.

בעיקרו של דבר, השופטת קיבלה את גישת העותר. השופטת הסבירה שאם נביא בחשבון הנקודות גם נקודות שנרשמו בגין עבירות שנעברו לפני העבירה האחרונה, הדבר יפגע "בתחושת הצדק", ובזכותם של נהגים למנוע את הפעלת הסנקציה על ידי כך שלא יעברו (במשך 6 שנים ארוכות) עבירות בגינן יצברו 36 נקודות.

בנוסף, השופטת ציינה שגם בהתאם ללשון סעיף אחר בתקנות, המגדיר מהן "נקודות תקפות", מונים את התקופות הרלוונטיות לתקיפותן של הנקודות, "מיום ביצוע העבירה" ולא מהמועד בו העבירה דווחה לרשות.

לפיכך העתירה התקבלה. השופטת הורתה למדינה לבטל את הפסילה.

• ב"כ העותר: עו"ד ניר בוכמן
• ב"כ המדינה: עו"ד איתן לדרר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין