"גישור" - מושג חדש שנזרק לאויר העולם, בשנים האחרונות.
· המושג - "גישור" טומן בחובו משמעויות רבות. המשמעות הקלסית של המלה הינה - בניית
גשר או, בהשאלה, יצירת קשר בין אנשים המרוחקים זה מזה בדעותיהם, יצירת קשר בין
דברים רחוקים.) מילון ספיר(.
· המחוקק, בדברו על המושג, משתמש במלה - "פישור" שמשמעותה עשיית פשרה, השלמה בין
צדדים ע"י ויתורים הדדיים.)מילון ספיר(.
· בעולם הגישור, ההולך ומתפתח בשנים האחרונות, יש נטיה להדגיש ש"גישור" - אינו
פשרה, אלא משהו יותר מזה. בפשרה, שני הצדדים מרגישים שויתרו, בעל כורחם, על דבר
שהיה מגיע להם והם מרגישים רע, עם ההחלטה. בגישור, במשמעותו החדשה, מנסים להביא
למצב שבו שני הצדדים מרוצים מהפתרון שהושג.
במציאות, מבוכה רבה. לכל אחד יש "גישור" משלו.
· יש כאלה הרואים ב"גישור" מושג מוסרי חינוכי המבטא רצון אלטרואיסטי ליצור אוירה של
שיתוף פעולה ודו-קיום בין: יריבים פוליטיים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים,
ותיקים ועולים חדשים וכו'.
· ישנם כאלה הרואים ב"גישור" פטנט לסיום מהיר וקצר של הסכסוך המשפטי באוירה נעימה
ורגועה, כשבאויר מרחף איום מרומז על הצדדים שאם לא יסכימו להשתתף בהליך הגישור
ולהגיע, באמצעותו, לפתרון הסכסוך, הם נדונים למאבק קשה וארוך בבית המשפט.
· יש כאלה, החושבים שהמגשר צריך להיות איש מקצוע בתחום בו עוסק הסכסוך. למגשר, לפי
דעתם, הכרחי שיהיה נסיון משפטי או מקצועי בתחום הספציפי. אלה רואים במגשר , מעין
בורר, היכול להציג לכל צד את נקודות החוזק והחולשה של טיעוניו, מבחינה משפטית.
המגשר - הבורר - המומחה יציג בפני הצדדים את הערכתו "המקצועית" בתשובה לשאלה כיצד,
לדעתו ועל פי נסיונו, ינהג בית המשפט בסיטואציה דומה. בדרך זו יוכל המגשר לכופף את
הצדדים ולגרום לכך שיסכימו לפשרה או לפתרון שהוא מציג בפניהם. מבחינה פורמלית,
המגשר אינו חייב להיות עורך דין. אך, ישנם כאלה הסבורים שטוב יהיה , אם המגשר יהיה
עורך דין ו/או בעל נסיון משפטי.
· ישנם כאלה הסבורים שרצוי שלא יהיה עורך דין, משום שלטענתם תפקידו של עורך הדין
ואופי המקצוע הוא לוחמני. עורך דין מייצג צד אחד, וככזה קשה לו לראות את הצרכים של
שני הצדדים.
· בכל מקרה, לעורכי הדין יש חלק חשוב ביותר במסגרת הליך הגישור, הם אלה המקבלים את
הצעת בית המשפט להפנות את הדיון להליך משפטי. בכוחם להמליץ ללקוח, האם לתת צ'אנס
להליך הגישור, או לא. גם בתוך התהליך, תרומתם של עורכי הדין היא חשובה ביותר. ואכן,
סיכויי הגעת הסכסוך להליך גישור ו/או להשגת פתרון מוסכם, על דעת שני הצדדים, תלויים
במידה רבה בעורכי הדין, בהשקפת עולמם המקצועית ובהתיחסותם אל הגישור כאלטרנטיבה
רצינית, או לא .
· משיחות שקיימתי בנושא זה עם עורכי דין, למדתי כי רבים מהם מקבלים , עקרונית, את
הליך הגישור כאלטרנטיבה רצויה. אך, חלקם אינם מאמינים שזהו פתרון מעשי, במקרה שלהם.
חלקם טוענים שהספק שהם מעלים, מתבסס על כשלונות של הליכי גישור, בהם נטלו חלק,
להגיע לפתרון.
· מצב זה מחייב, חשיבה נוספת, רעיונות והצעות לשיפור הכשרת המגשרים, פיתוח מודולים
ומיומנות גישורית אצל המגשרים וגיבוש "כללי משחק" מקובלים על כל המשתתפים: הנהלת
בתי המשפט, שופטים, עורכי דין, מגשרים והחשובים ביותר - הצדדים לסכסוך.
תורת האילוצים, בהליך הגישור. - T.O.C שילוב כלי החשיבה של
· תורת האילוצים, תורת ניהול מן השורה הראשונה בעולם, פותחה ע"י דר' אליהו גולדרט,
מחבר הספרים רבי התפוצה: המטרה, זה לא מזל , ערמת השחת, ושרשרת קריטית.
· תורת האילוצים מנסה להוכיח שאין צורך במחשבים או במחקרים מורכבים, כדי לאתר את
האילוץ או את החוליה החלשה "התוקעת" את המערכת. יש פשוט צורך להחליט, באומץ
ובנחישות, להתמודד עם סתירות ועם תקלות שונות ולא להתעלם מהן בתרוץ ש"ככה עשו את
זה, כולם".
· העובדים, בסדנא או במחלקת הייצור, או במחלקת השיווק, יודעים ,טוב יותר מכל
המומחים, היכן הוא "צואר הבקבוק" המעכב את כל תהליך הייצור. הם "חיים" את העבודה
והם, אם שומעים להם ואם משתפים אותם במאמץ לשחרור הלחץ המופעל על "צואר הבקבוק",
מסוגלים להציע רעיונות יצירתיים שיתרמו לקידום המערכת כולה. להגיון ולאינטואיציה של
העובדים יש ערך עצום, אם מאפשרים להם לבוא לידי ביטוי.
· הצדדים המעורבים בקונפליקט, אמורים לדעת, יותר טוב מכולם, מה באמת שורש הסכסוך
ביניהם. הרגשות, הכעס ולפי גישת תורת האילוצים, הנחות מוטעות, הם אלה שמונעים מהם
להגיע לפתרון הקונפליקט.
· ד"ר גולדרט, מתאר את הקונפליקט ב"ענן" - תרשים בן חמישה היגדים עם חצים המסמלים
קשרים של תנאים הכרחיים בין ההיגדים. בעזרת ה"ענן" ניתן לזהות בעיה פשוטה ומורכבת,
במונחים של התנגשות בין שני מצבים מנוגדים, כאשר פתרון של פשרה-וויתור אינו מתקבל
על הדעת, באותו מצב.
· בעזרת הענן אנו לומדים לעשות הבחנה בין שלושה מושגים אימננטיים לקונפליקט: רצון,
צורך ומטרה משותפת. מושגים שבשפת היום יום משמשים בערבוביה.
· הענן הוא כלי שניתן לצקת לתוכו כל סיטואציה בעייתית: קונפליקטים פנימיים - אישיים
וקונפליקטים בינאישיים - חיצוניים.
הפעלת כלי החשיבה של תורת האילוצים, ע"י המגשר.
· בידיו של המגשר, על פי שיטה זו, הכלים והידע להפעיל את הצדדים ולכוון אותם לניתוח
ה"סיפור" שלהם.
· המגשר מסייע לצדדים: לחשוף את הצרכים הלגיטימיים שלהם, להבדיל בין הצרכים ובין
הרצונות ולחשוף את ההנחות המסתתרות מאחורי ראיית הרצונות המנוגדים כדרך יחידה
למימוש הצרכים.
· במהלך הגישור מגלים הצדדים, בעזרת המגשר, שגם לצד השני יש צרכים לגיטימיים. אם כל
צד יתעקש על ביצוע הרצון שלו, כדרך יחידה להשגת הצורך שלו, הדבר ימנע את מימוש
הצורך הלגיטימי של הצד השני. התוצאה הבלתי נמנעת היא, סכסוך כרוני בלתי ניתן
לפתרון. כלומר, כל עוד הקונפליקט נמשך, שני הצדדים לא יממשו את הצרכים שלהם.
· אולם, אם הצדדים יבינו שאין טעם להתעקש על ביצוע של הרצונות. אלא, יש לחפש, ביחד,
דרכים חדשות ואחרות למימוש הצרכים הלגיטימיים של שני הצדדים. בדרך זו, יש סיכוי,
כמעט ודאי, למצוא פתרון הולם לסכסוך.
· על פי השקפתה של "תורת האילוצים", יש לצדדים, המעורבים בסכסוך, את הידע
והאינטואיציה היכולים להובילם למציאת פתרונות יצירתיים. הם "המומחים" בתחום, בו
עוסק הסכסוך. הם היודעים, בסופו של דבר, איזה פתרון הוא ישים ואיזה לא. הם יודעים
להעריך ולשער, איזה מכשולים, יעמדו בפניהם, כשירצו ליישם את הפתרון.
· ולכן, הם אינם צריכים "מומחה" בתחום בו עוסק הגישור. אלא, "מומחה גישורי" - "מגשר
מקצועי" , שיסייע בידם ויכוון אותם בניהול המשא והמתן ביניהם, שיעזור להם להגדיר את
ההנחות המנחות את התנהגותם, לפרוק את המתחים האישיים ה"תוקעים" אותם לתוך אוירה של
חוסר רצון וחוסר אמון ביכולת שלהם ולשקם את היחסים ביניהם.
הפגישה האישית:
· הפגישה האישית בין המגשר לבין כל אחד מהצדדים, בנפרד, היא יתרון יחודי בהשואה
לאלטרנטיבות השיפוטיות האחרות.
· הפגישה האישית עם המגשר, מאפשרת לכל צד להשמיע באזני המגשר ובהזדמנות זו גם
לאזנו, של המדבר, את סיפור המעשה כולו: כיצד נוצר, כיצד התפתח ובאיזה מצב הוא נמצא
עכשו.
· הפגישה האישית מאפשרת למגשר ו/או לצד, המעונין בכך, לנהל "סמול טוק" - שיחה לא
פורמלית, של היכרות עם ה"אדם" המסתתר מאחורי הפונקציה של "תובע" או "נתבע".
· האיש משוכנע שהמגשר, שהוא אדם הגון, ישר ומקצועי, הקשיב לו במלוא הערנות
והסימפטיה. הוא עשה ככל יכולתו, כדי לשכנע אותו בצדקתו. מבחינה מסוימת יש כאן הרגשת
הקלה ותחושה של הישג "הצלחתי להשמיע את הסיפור כולו, כולל התחושות שלי, לאדם זר ולא
הפריעו לי. המגשר שמע אותי "נטו", בלי ההפרעות ובלי "השקרים" של הצד השני".
· תפקידי המגשר, בפגישה האישית :
1. מאזין פעיל המשקף את הסיפור ויוצר, בלב הדובר, תחושה של אמון ובטחון.
2. מנתח את הסיפור ומסייע לדובר להבחין בין רצונותיו לבין צרכיו הלגיטימיים.
3. המגשר צריך להבהיר, לכל צד בנפרד, כי גם לצד השני יש צרכים לגיטימיים.
4. המגשר יעודד כל צד לנסות והגדיר את הצרכים הלגיטימיים, של הצד השני.
"טרום גישור":
בשתי הפגישות האישיות, עם כל צד בנפרד, ישמע המגשר את הסיפור. ביחד עם כל אחד מהם,
יוחלט האם יש מקום להמשיך את הליך הגישור או, לחזור אל הדיון בבית המשפט.
תנאים הכרחיים לניהול הליך הגישור:
· לשני הצדדים יש מטרה משותפת - לסיים את הסכסוך בהסכמה, במהירות, בחשאיות ובעלות
כספית מועטה.
· שני הצדדים מסכימים שלכל אחד מהם יש "צרכים לגיטימיים". ההסכם צריך לתת מענה ,
חלקי או מלא, לצרכים אלה.
· הצדדים מתמקדים במימוש האינטרסים והצרכים הלגיטימיים שלהם ומוותרים על הרצון
הראשוני: לפגוע בשני, להעניש, לנקום, ובמידה קיצונית אפילו על הנכונות להפגע בעצמם
ובלבד שהצד השני יפגע יותר.
· הצדדים מוכנים להפסיק להתעקש על ביצוע מושלם וללא פשרות של "הרצונות" שלהם.
· הצדדים, אמנם אינם "מנדבים" הצעות לפתרון אך, מוכנים לשקול בכובד ראש וברצינות
את ההצעות המועלות ע"י המגשר.
הליך הגישור:
· אחרי שפורקו המטענים הרגשיים הראשוניים, ואחרי שהוגדרו, בהגדרה ראשונית, הרצונות
והצרכים של כל צד, בנפרד, ניתן להציג את הקונפליקט במסגרת "ענן קונפליקט".
· הצדדים, מוכנים לנסות להגדיר את הצרכים הלגיטימיים של הצד השני. משתפים פעולה עם
המגשר בבניית "ענן הקונפליקט המשותף".
· המגשר יעמיד לפני הצדדים ובאי כוחם את המשימה המשותפת - חיפוש רעיונות יצירתיים
שיתנו מענה ראוי לצרכים הלגיטימיים, של שני הצדדים.
· כאן יוכנסו לתמונה: הנסיון המקצועי, הידע, ההגיון והאינטואיציה של כל המעורבים
בסכסוך.
הסכם הגישור ותכנית אסטרטגית
· לאחר שיושגו הפתרונות, יבנה המגשר, ביחד עם הצדדים, את התכנית האסטרטגית שתבטיח
את יישום ההסכם, בפועל.
· הסכם הגישור ינוסח ע"י המגשר. המגשר יעזר בעורכי הדין של הצדדים ו/או בעורך דין,
המסייע לו בתחום זה.
הכשרת המגשרים:
לאור האמור, אני מציע רענון של מערכת הכשרת המגשרים ו/או הכנתם לתפקיד המגשר
בפועל.
· קורסי הגישור, המתנהלים במגוון רחב מאד של מסגרות שונות, אינם פותרים את המבוכה.
· בוגרי הקורסים מתאכזבים לגלות שלא כל הציפיות שלהם, יבואו לידי מימוש.
· בוגרים רבים מספרים שהם השתכנעו עמוקות שיש חשיבות ל"גישור". אבל, בתשובה לשאלה,
האם הם מרגישים שיש בידיהם, עם סיום הקורס, כלים ויכולת להיות מגשרים בפועל,
התשובה, ברב המקרים, היתה - לא.
· מורים ומנהלים שחזרו, עם סיום קורס הגישור, לבתי הספר מלאי התלהבות ורצון להתמודד
עם בעיית האלימות ולהפעיל תכניות "גישור" בקרב התלמידים, לא ידעו כיצד לעשות את
זה.
· תגובתם של מורים אלה, לאחר שפגשו אנשים שהציגו לפניהם את "כלי החשיבה" של תורת
האילוצים בחינוך ואת החוברות וחומרי הלמידה, היתה אחידה - "הנה, מצאנו את השיטה ואת
הדרך המעשית ליישום הרעיונות הנפלאים שלמדנו בקורסי הגישור".
· לאור נסיוני האישי כבוגר קורס גישור, ולאחר שנחשפתי ל"תורת האילוצים", אני משוכנע
ששילוב בין השניים הוא המתכון לגיבוש קונספציה "גישורית" יעילה ואפקטיבית.
· מבחינתי האישית, קורס הגישור שלמדתי, היה מעולה. הקורס פתח בפני את עולם הגישור.
בקורס למדנו: טכניקות לניהול הדיון "הגישורי" ויצירת אוירה נוחה וחופשית המקלה על
המגושרים להציג את טיעוניהם, אתיקת המגשרים, וההיבטים המשפטיים של ההליך כולו.
בסימולציות שהוצגו בפנינו, נתנה לנו הזדמנות לפעול כמגשרים ו"להכנס לנעליים" של
המגושרים ועורכי הדין המשתתפים בהליך הגישור.
· לא למדנו מספיק, לדעתי, על דרכים וטכניקות לניתוח הסכסוך ופירוקו: לרצונות
המנוגדים של הצדדים, לצרכים הלגיטימיים שלהם ולהנחות שגורמות להם להתעקש, לעמוד על
דעתם ולתקוע את הסכסוך.
הערות לסיכום:
· העברת האחריות אל המגושרים: בהליכים המשפטיים המקובלים , העיניים מופנות אל
השופט או אל הבורר בתקוה שיקבל את הטיעונים שלנו ויפסוק לטובתנו. בגישור - אנחנו
המגושרים נכנסים למרכז הבמה. אנחנו צריכים לקבל לידינו את האחריות לסיום הסכסוך.
הדבר קשה משום שאם היינו יודעים כיצד לפתור את הסכסוך, היינו מונעים אותו,
מלכתחילה.
· המגשר - מומחה גישורי: המגשר מסייע לצדדים להבין כי ויכוח או דיון נוקב ואפילו
עימות, זו הדרך הננקטת ע"י אנשים שאכפת להם. במקרים רבים, זו הדרך להביא שינוי
מרענן לתוך הארגון או לתוך מערכת היחסים ביניהם.
· מבנה הגישור: ה"גישור" ע"פ תורת האילוצים הוא הליך מובנה ושיטתי המסייע לצדדים
להפוך את "השעה האבודה" של הסכסוך והמריבה ל"שעת עבודה יצירתית ופוריה" מתוך שיתוף
פעולה.
· עיתוי הגישור ומשמעותו: לעיתוי הגישור יש משמעות קריטית. השאלה הראשונה שישאל
המגשר את הצדדים תהיה: האם יש סיכוי שפתרון הקונפליקט, בהסכמה, יחזיר לקדמותו את
שיתוף הפעולה ביניהם ברמה זו או אחרת או, שהדיון בפתרון הקונפליקט יחפש הסכמה לתנאי
הפרדות וניתוק בין הצדדים. לעיתים, מרכיב הזמן ומועד הדיון הם שמשפיעים על מהותו של
הפתרון. ולכן, ככל שיוקדם הדיון הגישורי, כך יטב.
· בוררות חובה או גישור חובה: לאחרונה אנו קוראים ושומעים על ויכוח בשאלה כיצד
להקל על העומס בבתי המשפט האם באמצעות החלטה גורפת לשלוח את כל התיקים לגישור חובה
או לבוררות חובה. לאור האמור לעיל, נראה לי כי מן הראוי לבחור, תחילה באופציית
הגישור. בדיקה משותפת של המגשר עם הצדדים תקבע האם הצדדים מסוגלים ו/או רוצים
להשתתף בתהליך הגישור ולקחת חלק בחיפוש אחר הפתרון המוסכם.
· הצגה מפורטת של כלי החשיבה ותאור שלבי הליך הגישור מוצגים באתר "גישור -
קונפליקט". עוד באתר, קישוריות לאתרים נוספים של "תורת האילוצים" ו"תורת האילוצים
בחינוך", בארץ ובעולם.
http://www.gishur-conflict.co.il :כתובת האתר
באדיבות סולחה - פורטל הגישור העולמי
www.sulcha.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין