לפסק הדין בעניין תאופיק הייב נגד הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל ואח'
מתמחה לשעבר, שהורשע בפלילים בשל נטילת שיקים של לקוחות לשימושו האישי, הגיש עתירה נגד הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין וועדת ההתמחות, בטענה כי הוועד האריך את תקופת ההשעייה הראשונית שהשית עליו בעשר שנים נוספות, שלא כדין. האם ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה?
בכתב אישום שהוגש כנגד אדם, נטען כי בתקופה שהיה מתמחה במשרד עורכי דין, נטל לכיסו שני שיקים של לקוח בסך 1,000 ש"ח, ובעקבות זאת, הוא הורשע בפלילים, ונגזר עליו עונש של 6 חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי.
במקביל, הוגשה נגד המתמחה קובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין. במסגרת הסדר טיעון, הודה המתמחה בעובדות הקובלנה, והוא נפסל מלהתקבל כחבר בלשכה למשך חודשיים מיום מתן גזר הדין בהליך הפלילי, או מגמר ריצוי העונש, או מיום שתוסר כל מניעה אחרת כי יצטרף ללשכה, לרבות החלטה של רשות מוסמכת, לפי המאוחר.
לאחר שהתנהלו בעניין המתמחה הליכים שונים, במסגרתם דנה וועדת ההתמחות בעניינו, אישר הוועד המרכזי של הלשכה את המלצת הוועדה, לפיהן המתמחה יוכל להתקבל כחבר בלשכה רק לאחר תום תקופת ההתיישנות של המרשם הפלילי, בשנת 2014.
המתמחה ערער על החלטה זו לביהמ"ש לעניינים מנהליים בי-ם, שבהתאם להסכמת הצדדים החזיר את הדיון לוועד המרכזי. בדיון זה, קבע הוועד כי משמדובר בהרשעה בעבירה חמורה של גניבה ממאמן, יוכל המתמחה להתקבל כחבר בלשכה רק 10 שנים לאחר מחיקת הרישום הפלילי, ובכך למעשה הוסיף עשור להשעייה. כנגד החלטה זו עתר שוב המתמחה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים.
העותר טען, כי החלטת הוועד המרכזי פגעה בציפיותיו על רקע הסדר הטיעון בהליך המשמעתי, וכי היא מהווה עקיפה של סמכות בית הדין, באופן כזה ששני גופים של הלשכה מדברים בשני קולות. כן טען, כי אין הצדקה לתקופת השעייה כה ארוכה, בהתחשב בשיהוי בהגשת כתב האישום, בחרטתו ובחלוף השנים מועד ביצוע העבירות.
השופט עודד שחם קיבל את העתירה בחלקה.
נקבע בין היתר, כי העותר היה מודע לכך שהסדר הטיעון כפוף לאישורם של גורמים מוסמכים בלשכה, ובנסיבות הללו הוא לא יכול היה לגבש ציפיות כי הוועד יכפיף את עצמו להסדר הטיעון.
כן נקבע, כי פעילות הוועד מצויה במישור אחר מזה של ביה"ד המשמעתי, ונוכח מעשי העותר, שאינם מתיישבים עם בקשתו להתקבל לשורות הלשכה, מוצדקת עמדת הלשכה בהחלטתה הראשונה, לפיה העותר יוכל להתקבל כחבר רק לאחר תום תקופת ההתיישנות של המרשם הפלילי.
כן נקבע, כי אמנם, יש מימד של שיהוי בהגשת כתב האישום נגד העותר כארבע שנים לאחר ביצוע העבירות, אך עם זאת, בראיה כוללת של מכלול הנתונים, לא ניתן להפריז במשקלו של השיהוי, באשר העבירות בהן הורשע העותר מצביעות על סטייה מהותית מאמות המידה היסודיות החייבות להתקיים בכל אדם המבקש להיות עורך דין.
עם זאת נקבע, כי הוועד סטה באופן דרמטי מהחלטתו הראשונה, ולמרות שכרשות מנהלית הוא מוסמך לשנות את החלטותיו, היה עליו לנמק ולהצביע על שינוי נסיבות מהותי שעשוי להצדיק את הסטייה באופן כזה שהוטלה על העותר תקופת השעיה ארוכה נוספת של 10 שנים, וזאת לא עשה.
לפיכך, ונוכח חשיבותו החוקתית של חופש העיסוק, נפסק כי החלטתו המאוחרת של הוועד חורגת ממתחם הסבירות, והעותר יוכל להתקבל כחבר לשכה במאי 2014, כפי שהוחלט בהחלטה הראשונה.
לפסק הדין בעניין תאופיק הייב נגד הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.