הפסד לאלמן: ילדי אשתו המנוחה יקבלו זכויות בנכסיו

ילדי האישה מנישואים קודמים טענו שהסכם ממון עליו חתמה אמם עם בן זוגה, מקנה להם זכויות במספר דירות שנרכשו בזמן הנישואים. בית המשפט למשפחה בת"א קיבל את עמדתם.

לפני למעלה מ-20 שנה הכיר גבר אמיד אישה צעירה ממנו ב-13 שנה, שעבדה בביתו בעבודות ניקיון.

השניים התאהבו והחליטו להתחתן. לפני החתונה, חתמה האישה – אם לשלושה ילדים מנישואים קודמים – על הסכם ממון שנועד להבטיח את נכסיו של האיש.

על פי ההסכם, האישה הצהירה כי אין ולא תהיה לה בעתיד תביעה או טענה כלשהי כלפי דירות וכספים בבעלות בעלה, ואף ויתרה על הזכות לתבוע מזונות במידה שיתגרשו.

לייעוץ בתחום:

עורך דין דיני משפחה

למרבה הצער, לפני ארבע שנים הלכה האישה לעולמה. לאחר מותה, פנו ילדיה אל הגבר בדרישה לקבל זכויות בשתי דירות הרשומות על שמו, וכספים שקיבל עבור מכירת דירה בחו"ל.

אולם האיש סירב בטענה שלאמם לא היו כל זכויות בנכסים אלו. משכך הגישו ילדיה בשנת 2013 תביעה לבית המשפט למשפחה בתל אביב.

התובעים דרשו להצהיר על זכויות אמם המנוחה בכל הנוגע לשלוש הדירות, בטענה שנרכשו במהלך חיי הנישואים של בני הזוג.

בית המשפט דחה את תביעתם, בנימוק שהדירות נרכשו מכספים שהיו ברשות הבעל עוד בטרם נישואיו, כך שלא ניתן לומר שמדובר בנכסים שנרכשו במסגרת המאמץ המשותף.

אלא שהילדים לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הם טענו שהסכם הממון אמנם קובע שלא היו לאמם זכויות בנכסי בעלה מלפני הנישואין, אך עמדו על כך שמטרתו הייתה גם להבטיח את עתידה.

כך למשל ציינו המערערים כי בהסכם נכתב שתהיה לאמם "בעלות בלעדית" בדירה שתירכש בזמן הנישואים אם היא כוללת עד שני חדרים, וחצי מהזכויות בדירות אחרות.

בתגובה, טען המשיב כי התכוון להעניק למנוחה את הזכויות אילו הייתה משתתפת במימון חצי מרכישת הדירות.

הסכם שהבטיח את עתידה

אלא שהמשיב לא הוכיח שהסכם הממון כלל תנאי שכזה, וכאשר נדרש להסביר זאת התחמק ולא סיפק מענה ענייני.

בנוסף, לאחר שעיין בהסכם הממון, השופט שאול שוחט ציין כי המערערים צודקים בטענתם. לדברי השופט, ההסכם נועד להבטיח גם את עתידה של המנוחה, שהתחייבה לשתף פעולה בכל הליך גירושין מבלי לטעון לזכויות בנכסיו הקודמים, אך הסכימה על זכויות בנכסים עתידיים.

כמו כן, השופט הבהיר כי אין למעשה מחלוקת על כך שבמהלך שנות נישואיהם של המנוחה והמשיב, הם רכשו שלוש דירות, אחת מהן דירה קטנה – "עד שני חדרים" – ודירה נוספת בחו"ל, שנמכרה מאוחר יותר.

משכך, הסביר השופט, גם אם המשיב מימן את רכישת הדירות מכספים שצבר עוד לפני הנישואין, אין זה משנה כיוון שהסכם הממון העניק למנוחה זכויות לגבי נכסים עתידיים שיירכשו בזמן נישואיה למשיב.

במהלך הדיון סיפר המשיב כי הכספים שקיבל ממכירת הדירה בחו"ל שימשו לרכישת דירה אחרת – טענה שלא נסתרה.

לפיכך, השופט קיבל את הערעור באופן שבו הורה לרשום על שמה של המנוחה את מלוא הזכויות בדירת שני החדרים, ומחצית מהזכויות בדירה הגדולה יותר, זו שנקנתה לאחר מכירת הדירה שבחו"ל.

מבחינת המערערים התוצאה היא דרמטית – כיורשיה של המנוחה, הרי שהם יירשו ממנה את הזכויות. המשיב חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

לקריאת פסק הדין

• ב"כ המערערים: עו"ד רויטל אבידן
• ב"כ המשיב: עו"ד זיו בייטל

* עורכת דין כרמית שריקי עוסקת בדיני משפחה

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.