בני זוג גרו תקופה קצרה בדירה שבנו הורי האישה. שנים אחרי שעזב את הבית טען הגרוש שהם חייבים לו כסף על הבנייה. השופטת שוכנעה שהגיש את התביעה רק כדי להטיל אימה על אשתו לשעבר שמנסה לגבות ממנו חוב מזונות
סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה אלה מירז דחתה לאחרונה תביעה שהגיש גבר גרוש נגד אשתו לשעבר והוריה, להחזר של מאות אלפי שקלים על השקעות בבניית דירה שבה גר עם אשתו תקופה קצרה, ושייכת לאביה. בפסק הדין נקבע כי מעבר לכך שהתביעה התיישנה כיוון שהוגשה כ-8 שנים אחרי שעזב את הבית, היא נגועה בחוסר ניקיון כפיים שכן נועדה "ליצור מאזן אימה" נגד אשתו לשעבר, שמנסה לגבות ממנו חוב מזונות בהוצאה לפועל.
בני הזוג לשעבר הם הורים לשלושה ילדים. לאורך רוב שנות נישואיהם הם גרו בדירה של אחי הבעל אבל כשזה עמד להתחתן הם נאלצו לעזוב ועברו לגור בדירה שנבנתה עבורם על קרקע ששייכת בחלקה לאבי האישה.
זמן קצר לאחר מכן הם נפרדו והבעל עזב את הבית. בהמשך, הם אישרו הסכם גירושים וב-2016 התגרשו. כשנתיים לאחר מכן, הגיש הבעל לשעבר תביעה נגד גרושתו והוריה, שבה טען לפתע שהוא זכאי להחזר על ההשקעות שלו בבניית הדירה שלטענתו מסתכמות ב-20 אלף שקלים.
האישה ואביה טענו מנגד שהתביעה התיישנה שכן הבעל עזב את הבית ב-2009 והגיש אותה כ-8 שנים אחרי. מעבר לך, הם טענו שהמניע שעומד מאחוריה הוא תיק הוצאה לפועל לגביית חוב מזונות שפתחה נגדו האישה. עוד טענו השניים כי האב הוא שמימן את הבנייה, שכן לבני הזוג לא הייתה יכולת כלכלית לעשות זאת.
התובע טען לעומת זאת כי עזב את הבית רק ב-2011 וכי הפרידה הסופית הייתה רק ב-2016.
חתירה תחת ההסכם
אבל סגנית הנשיאה אלה מירז דחתה את גרסתו וקבעה כי התביעה אכן התיישנה.
מעבר לכך, השופטת קבעה כי גם אם התביעה לא הייתה מתיישנת היא הייתה נדחית ממילא כיוון שהוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. היא ציינה כי במשא ומתן שניהלו בני הזוג לשעבר להסכם הגירושים התובע השתמש בטענות לגבי זכויותיו בדירה ככלי לאיים על אשתו ולגרום לה להתפשר על המזונות. בהסכם היא אכן התפשרה והוא הסכים שלא להגיש נגדה תביעה.
"יש בהגשת התביעה משום חתירה תחת הסכם הגירושין ופסק הדין, והן משום חזרה מהסכמה", כתבה השופטת. "יש עוד בהגשת התביעה משום פגיעה באינטרס ההסתמכות של האישה על בסיס מצג מפורש מצד התובע שאין בדעתו לעמוד על סעדים רכושיים בעתיד, ובכלל זאת ובאופן מובהק לעניין זכויות הנטענות בדירה והשקעותיו לכאורה".
עוד קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח את זכאותו להחזר גם לגופו של עניין, כיוון שלא הציג שום ראיה להשקעה משמעותית, מה גם שהוכח שלא היו לו משאבים כספיים או זמן לבצע את הבנייה.
לבסוף, השופטת שוכנעה שהסיבה היחידה להגשת התביעה הייתה "ליצור מאזן אימה נגד האישה והוריה" בשל חוב המזונות. היא קבעה כי מדובר בהתנהלות חמורה שמהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וגרמה לנתבעים עוול, וחייבה את התובע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15,000 שקלים.
לפסק הדין בתמ"ש 2197-01-18
- ב"כ התובע: ג'קלין סוויד כרכבי, עו"ד דיני משפחה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נסים נג'אר
עו"ד רינה פוליטי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין