ב"וורט" של הזוג, המשתייך לחברה החרדית, התחייבו המשפחות לעזור ברכישת דירה. מהראיות עלה שאם האישה היא זו שלקחה את ההלוואה בפועל, כדי לעמוד בהתחייבות, ולפיכך נקבע שהיא לא תיכלל באיזון המשאבים
האם הלוואת גמ"ח שנרשמה על שם בני זוג חרדים צריכה להיכלל באיזון המשאבים ביניהם? זו אחת השאלות שהוכרעו לאחרונה בית המשפט למשפחה בירושלים במסגרת תביעת חלוקת רכוש. האישה טענה כי מדובר בהלוואה משותפת ואילו הבעל טען כי נלקחה על-ידי חמותו כדי לעמוד בתנאי ה"וורט" שבו התחייבה לעזור להם ברכישת דירה. השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה את גרסת הבעל בשל ראיות שהעידו שהאם היא זו שנטלה אותה בפועל ופורעת אותה. לפיכך, היא קבעה שההלוואה שייכת רק לאישה.
בני הזוג התחתנו ב-2017. כ-3 שנים לאחר מכן הם נפרדו והאישה הגישה תביעה לאיזון משאבים שבמסגרתה ביקשה שהלוואת גמ"ח שנטלו ויתרתה עומדת על 120 אלף שקלים תיחשב לחוב משותף. הבעל טען לעומת זאת שיתרת ההלוואה לא צריכה להיכלל באיזון המשאבים משום שמדובר בהלוואה שנלקחה על ידי חמותו כדי שתוכל למלא אחר התחייבותה ב"וורט" שנערך בין המשפחות.
הבעל התכוון לשטר תנאים שנחתם בין המשפחות של שני הצדדים, כמקובל בחברה החרדית, טרם החתונה. בשטח זה הוסכם כי בני הזוג יקבלו עזרה לרכישת דירה – חצי מיליון שקלים מהוריו של הבעל ועוד 450 אלף שקלים מאם האישה וסבא שלה. לדבריו, האם נעזרה בגמ"ח כדי לממן את חלקה בהתחייבות.
הצליח לסתור
השופטת אורית בן דור ליבל כי עקרונית, מאחר שהבעל שההלוואה נלקחה בתקופת הנישואים ורשומה על שם בני הזוג ההנחה היא שמדובר בחוב משותף. אלא שהבעל הסתיר לסתור את הנחת הבסיס הזאת, ולהוכיח שלמרות הרישום מדובר בחוב ששייך לאישה בלבד ולפיכך לא אמור להיכלל באיזון המשאבים.
השופטת קבעה כי גרסת הבעל בעניין ההלוואה הייתה ברורה, עקבית והגיונית לנוכח תנאי הלוואות גמ"ח מהסוג הזה. בהקשר הזה היא ציינה כי מדובר בגמ"ח שאליו מפקידים הורים כספים במשך השנים וזה מקנה לילדיהם ובני זוגם זכות ליטול הלוואה לצורך רכישת דירה בלבד. על פי תנאי הגמ"ח ההלוואה לא יכולה להירשם על שם ההורים כך שהדרך היחידה לקחת אותה היא באמצעות רישום בני הזוג כלווים.
עוד הוסיפה השופטת כי אמנם פירעון ההלוואה מתבצע מחשבון ייעודי שפתחו בני הזוג על שמם, אלא שמדפי החשבון עלה כי כל ההפקדות בחשבון בוצעו על ידי בני משפחתה של האישה – בשם האם. כמו כן, מהעדויות והראיות עלה שהאישה עצמה ראתה בחשבון כחשבון ששייך לאמא שלה. מלבד זאת, המסקנה שמדובר בהלוואה של האם מתיישבת גם עם העובדה שלאחר הפרידה הבעל לא התבקש להשתתף בתשלומים.
לסיכום, השופטת שוכנעה כי "על אף רישום הנתבע כלווה, ועל אף פירעון ההלוואה מחשבון בנק הרשום בבעלות שני בני הזוג, יש להחריג הלוואה זו וחשבון בנק זה ממסת הנכסים המשותפת לאיזון ועל התובעת לפרוע אותה לבדה". יתר הזכויות והכספים של בני הזוג יחולקו ביניהם שווה בשווה והתובעת חויבה בהוצאות של 15,000 שקלים.
עו"ד אברהם (בומה) ברחד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין