אישה שהתאלמנה הודיעה לבית הדין שארבעת ילדיה נולדו מתרומת זרע ואינם ילדיו של בעלה. במצב כזה, לפי ההלכה היהודית, על אחיו של בעלה להכניס אותה להיריון כדי להמשיך את הזרע. אף שהאישה הודיעה שהיא כבר בהיריון מהאח, ביה"ד הורה לשניים להינשא כדי שיוכל לאשר את קיום מצוות הייבום.
לאישה ולבעלה המנוח שני זוגות תאומים, בן ובת ושתי בנות. לפני כתשע שנים הבעל נפטר והאלמנה פנתה לבית הדין הרבני באשקלון וטענה שבמציאות הילדים לא שייכים לבעלה המנוח, שהיה עקר, אלא נולדו מתרומת זרע של תורם זר. היא הציגה אישורים רפואיים לעקרות וסיפרה שילדיה כבר מעודכנים שהוא לא אביהם הביולוגי.
לפני דיון בבית הדין הרבני?
פנו ל- עורך דין משפחה
פנייתה של האלמנה לבית הדין הרבני נועדה כדי להביא לכך שהוא יתיר לה להינשא לאח של בעלה. האלמנה טענה שהיא כבר גרה עם האח, ושהיא בהריון ממנו, כך למעשה הם כבר קיימו את מצוות הייבום.
מצווה זו, לפי ההלכה, נועדה להמשיך את זרע הבעל אם נפטר ולא הותיר אחריו כל צאצא. הליך הייבום נעשה באמצעות האח, שצריך להיכנס בנעליו, ולהמשיך את הזרע שלו בכך שיעשה עם האלמנה ילד. מקור המצווה בספר דברים, ומאז ניתנו לה פרשנויות שונות, ביניהן על ידי חז"ל.
רופאים שומרי תורה
בבית הדין הרבני עסקו הדיינים, הרב א' אהרן כץ (אב"ד), הרב ישי בוכריס והרב אליהו אריאל, בשאלת אמינות הרפואה וכשרות ההחלטה של הרופאים שהבעל היה עקר. הדיינים תהו האם הרופאים שקבעו זאת הם שומרי תורה ומצוות, שאם לא, הם אינם יהודים ולכן יש להטיל ספק בכשרותם.
לבסוף, הדיינים החליטו לקבל את קביעת הרופאים בהנחה שצוות שלם לא ישקר. לפיכך נקבע ששני זוגות התאומים אינם של המנוח, ומכאן שיש צורך לדון בשאלת יהדותם, מה שייערך בדיון נפרד.
בשל ההחלטה האמורה, הסיקו הדיינים שלמעשה המנוח נפטר מבלי שהשאיר אחריו זרע, ולכן, כפי שקובעת הלכת הייבום, על האח שלו לייבם את אשתו (להביא איתה ילד) או לחלצה (להביע סירוב. הדבר נעשה באמצעות טקס בו האח חולץ את סנדלו והאלמנה יורקת בפניו על שסירב לשמש כזרע ממשיך לאחיו).
מכאן ניגשו הרבנים לבדוק האם מצוות הייבום בוצעה כהלכה.
הדיינים סברו שקיים ספק האם היה ייבום. אמנם מצד אחד, האח עבר לגור עם האישה וילדיה והדבר ידוע לכל. אולם מהצד השני, אין עדים שראו אותם "מתייחדים בגפם", וזה קריטי כדי לאשר שהעובר הוא אכן של האח ושהמצווה התקיימה.
מאחר שנותר הספק האמור, נקבע, בהתאם לדעת חכמים, שלא מספיק שהם יצהירו שהמצווה נעשתה, אלא עליהם להינשא בנישואים רגילים, ולא רק בבעילה. עצם הנישואים פוטרים מהצורך של עדים לקיום המצווה.
מכאן עלתה השאלה האם העובר (האלמנה הרי בהיריון מאחי בעלה המנוחה) הוא ממזר. הדיינים קבעו שהאח צריך להתייצב מולם ולהצהיר שהוא האב, ואז העובר ייחשב ככשר, אולם זה לא פוטר את השניים מקיום המצווה באמצעות נישואים כשרים כאמור.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד יונית גזל ממשרד עוה"ד גזל-גלר העוסק בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין