אישה תבעה את בתי החולים וולפסון ואיכילוב בטענה שכתוצאה מרשלנותם חל איחור בגילוי גידול במוחה. הנתבעים הגישו בקשה לסלק את התביעה על הסף עקב התיישנות אך נדחו
בית משפט השלום בנצרת דחה לאחרונה בקשה של שני בתי חולים, וולפסון ואיכילוב, לסלק על הסף תביעה שהוגשה נגדם מחמת התיישנות. התובעת עברה טיפולים בבתי החולים בין השנים 2002-2010. ב-2013 התגלה גידול במוחה. הנתבעים טענו שמכיוון שהתביעה הוגשה ב-2020, מעל 10 שנים ממועד הטיפול האחרון, היא התיישנה. הטענה נדחתה ונקבע שמועד אירוע הנזק שהתחיל את מירוץ ההתיישנות היה במועד גילוי הגידול.
בתביעה טענה המטופלת שכתוצאה מרשלנות רפואית של הנתבעים חל איחור באבחון גידול שהתפתח במוחה, ונגרמו לה נזקים רפואיים משמעותיים מהם היא סובלת כיום.
הנתבעים טענו שיש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. הם ציינו שפקודת הנזיקין מציבה מגבלת זמן וקובעת שגם כאשר יסוד הנזק אינו מתגלה בזמן, התביעה מתיישנת בחלוף 10 שנים ממועד אירוע הנזק.
הם ציינו שהטיפולים עליהם מבססת התובעת את טענותיה, ניתנו לה בשנים 2002, 2004, 2008, 2009 ו-2010, ולפיכך מועדים אלה נחשבים למועד אירוע הנזק. משחלפה תקופה העולה על עשר שנים בין אירוע הנזק האחרון (5.7.2010) לבין יום הגשת התביעה (22.11.2020), יש לדחות את התביעה בשל התיישנות.
התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי המועדים שציינו הנתבעים הם מועדי הרשלנות ולא מועד אירוע הנזק. לדבריה, במועדים אלה חדלו הנתבעים מלבצע את הבדיקות הרפואיות הנדרשות לתובעת ובכך גרמו לנזק שהופיע לאחר הסרת הגידול ב-2013.
נזק זה כולל, בין היתר, העדר האפשרות להסיר את הגידול במלואו בשל חדירתו לתוך הסינוס ונכות רפואית משמעותית שלא הופיעה טרם הניתוח, ושנגרמה בשל האיחור הרב באבחון הגידול. התובעת הדגישה שבמועדי המחדלים המצוינים בבקשה (2002-2010) טרם גובשה עילת תביעה ואף לא קצה חוט, שכן הנזק טרם התפתח. לטענתה, משהתגלה הגידול במוחה בנובמבר 2013 יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה.
הנזק הוא הפער
השופט רגד זועבי הבהיר שהנזק המיוחס לנתבעים אינו הגידול עצמו אלא ההחמרה במצבה הרפואי של התובעת. החמרה שנובעת מהאיחור באבחון, ושהובילה על פי הנטען לצורך בניתוח ולנכויות מהן סובלת התובעת כיום.
"ניתן לקבוע כי הנזק מושא התביעה הוא 'הפער' בין מצבה הרפואי של התובעת אילו היה מתגלה הגידול במועדי המחדלים המצוינים בבקשה, לבין מצבה הרפואי הסופי לאחר הניתוח להסרת הגידול, וזאת בקשר סיבתי לאותם מחדלים", כתב השופט.
בנסיבות אלה דחה השופט את טענת בתי החולים שמועדי אירוע הנזק הם אותם מועדים בהם טופלה התובעת על ידם ולכן חלה התיישנות לפי פקודת הנזיקין. הוא הבהיר שמועד אירוע הנזק התרחש לאחר תום הטיפולים ובשלב זה נותר עלום והוא מצריך בירור עובדתי.
השופט פסק עוד שגם לפי חוק ההתיישנות התביעה לא התיישנה שכן חל כלל הגילוי המאוחר ויש למנות את מירוץ ההתיישנות החל ממועד גילוי הגידול בנובמבר 2013. ממועד זה ועד הגשת התביעה לא חלפו שבע שנים כך שהתביעה לא התיישנה.
הנתבעים חויבו בהוצאות בסך 4,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד עמית אוריה
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין