החזיק את הקשישה כבת ערובה: בוטלה צוואה לטובת מנהל דיור מוגן

המנהל טען שהמנוחה הערירית ראתה בו כבנה ולכן צוואתה הגיונית, אך השופט קבע שהיא נערכה תוך מעורבות והשפעה מצדו. הוא חויב בהוצאות גבוהות ביותר

דרמה בבית המשפט למשפחה בתל אביב: מנהל לשעבר בבית דיור מוגן ביקש לקיים צוואה של אחת הדיירות לטובתו ולטובת ילדיו – ונדחה תוך חיובו בהוצאות חריגות. למנוחה לא היו ילדים והמנהל גילה כלפיה יחס חריג לעומת לשאר הדיירים, כשבין היתר קנה לה מזון ותרופות. השופט ארז שני קבע שהמנהל ניצל את התלות של המנוחה בו על-מנת לרקום את הצוואה לטובתו, וכי דינה להיפסל עקב מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת.

תחילת הפרשה בשנת 2000 אז עברה המנוחה, שהייתה אלמנה וללא ילדים, להתגורר בדיור המוגן נשוא הההליך. באותה שנה, כמו גם 11 שנה אחר כך, היא ערכה צוואות לטובת אנשים מסוימים. באוגוסט 2015 היא שינתה את צוואותיה הקודמות כשבמסגרת צוואתה השלישית החליטה להוריש מלוא רכושה לטובת מנהל הדיור המוגן, ולאחר מותו לילדיו ("יורש אחר יורש"). כחמש שנים לאחר מכן הלכה לעולמה.

המנהל לא התמהמה וימים ספורים אחרי מות הדיירת הגיש את צוואתה לקיום אצל רשם הירושות. הדיור המוגן מצדו הגיש התנגדות לצוואה, אליה הצטרף בהמשך האפוטרופוס הכללי, וזירת ההתגוששות עברה לבית המשפט.

המנהל טען כי המנוחה הייתה ערירית ללא קשרים משפחתיים והוא היה האדם הקרוב אליה ביותר, ומכאן שהוא היורש ההגיוני היחיד. לדבריו הוא והמנוחה היו כבן ואמא, כאשר הוא היחיד שדאג לה וביקר אותה, ולכן יש לקיים את הצוואה ככתבה וכלשונה.

המתנגדים לעומתו טענו שלא נרקמו בין המנוחה והמנהל יחסים משפחתיים אלא יחסי תלות רעילים. לטענתם הוא הפלה לטובה את המנוחה ביחס לשאר הדיירים, באופן שרכש עבורה אישית מוצרי מזון ותרופות, כך שלמעשה היא הייתה "בת ערובה" שלו. יחסי התלות שנוצרו בין המנהל והמנוחה מקימים, לטענת המתנגדים, חזקה של השפעה בלתי הוגנת אשר מצדיקה לפסול את הצוואה.

היה "המוציא והמביא"

השופט שני קבע שבחינת מסכת הראיות מלמדת על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מצד המנהל בעריכת הצוואה, באופן הגורר את בטלותה.

במישור ההשפעה הבלתי הוגנת הדגיש השופט שהמנוחה הייתה תלויה במנהל "הרבה מעבר לתלות מוחלטת". לדברי השופט היותה של המנוחה ערירית וללא משפחה או חברים קרובים, בד בבד למגוריה בדיור המוגן שתחת ניהולו, אפשרו למבקש לשלוט שליטה כמעט מלאה על ניהול חייה.

"בין המנוחה למבקש נרקמה מערכת יחסים ייחודית, בלתי שגרתית ושונה ממערכת יחסים השגורה בין צדדים כדוגמת מקרה זה, כאשר למעשה המבקש היה מעורב בכלל ענייניה של המנוחה עד כדי יצירת תלות מלאה, מקיפה ויסודית של המנוחה בו", כתב השופט. לדבריו המנהל היה למעשה "המוציא והמביא" היחיד בענייניה של המנוחה.

השופט קבע שהמנהל פעל בערמומיות על מנת לגרום למנוחה להיות תלויה בו בכל נושא, כשלבסוף הוא ניצל זאת לצורך עריכת הצוואה לטובתו. בתוך כך הוא הוסיף שהחלק בצוואה לטובת ילדי המנהל אותם המנוחה כלל לא הכירה, שומט את ההיגיון תחתיה ומקשה עוד יותר לקבל אותה.

בסוגיית המעורבות הפסולה נימק השופט כי המנהל למעשה ארגן את האירוע בכללותו כשתיאם את הגעת עורכת הדין שערכה את הצוואה, הסדיר את תשלום שכר טרחתה, מסר לה את פרטיו ופרטי ילדיו ואף דאג להביא עדים מטעמו.

בנסיבות אלה נקבע שהצוואה פסולה וכי עקב התנהלותו הבלתי תקינה כנושא משרה בכיר ישלם המנהל הוצאות לטובת אוצר המדינה והדיור המוגן בסך כולל של 175 אלף שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין