פס"ד בהתנגדות לבקשת מנהל הדיור הציבורי לקיים צוואה המורישה לו עזבון של דיירת מנוחה

עניין לי בשאלת תוקפה של צוואה אשר הותירה אחריה המנוחה פ. ג. ז"ל (להלן: "המנוחה"),

צוואה בעדים מיום 6/8/2015, בה הורישה את כל עיזבונה למנהל הדיור המוגן בו התגוררה (להלן:

"המבקש"), המבקש לקיים את צוואתה.

רקע עובדתי

המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 8/1/2021, בהיותה כבת .. שנים, אלמנה וערירית, ללא שהותירה אחריה ילדים או משפחה.

המנוחה התגוררה בדיור המוגן "ב. ב." (להלן: "ב. ב."), החל משנת 2000 ועד לפטירתה.

ביום 21/12/2015 הגיש "ב. ב." כצד מעוניין בטובתה וברווחתה של המנוחה, בקשה למינוי אפוטרופוס למנוחה לאחר נפילתה ואשפוזה (א"פ 44573-12-15), כאשר בבקשה צויין כי במצבה הקוגניטיבי של המנוחה (דאז) חלה התדרדרות ונראה כי אינה מסוגלת לדאוג לצרכיה באופן מיטבי.

בד בבד הוגשה בקשה בהולה למתן צווים זמניים במעמד צד אחד, ביניהם, בין היתר, בקשה לצו האוסר על המבקש לעשות כל שימוש או פעולה מכח ייפוי הכח אשר ניתן לו על ידי המנוחה מכל סוג, לרבות בהקשר עם חשבונות הבנק, כרטיסי אשראי, שיקים או נכסים מכל סוג השייכים למנוחה.

לבקשה צורפה חוות דעתו של דר' ב. מיום 17/12/2015 בה נקבע כי המנוחה "איננה מסוגלת לנהל את ענייניה ולדאוג לצרכיה, הן מבחינה גופנית והן מבחינה פיננסית".

ביום 3/1/2016 מיניתי למנוחה אפוטרופוס זמני, מינוי אשר הפך בהמשך למינוי של קבע, לגוף ולרכוש, ועמד בתוקפו עד ליום פטירתה.

הליך נוסף (א"פ 57547-01-16) עסק בבקשת האפוטרופוס למתן הוראות.