השכנים, שנמאס להם לסבול את הרעש והבלגן הבוקעים מהווילה בקיסריה, הגישו תביעה בבימ"ש השלום בחדרה. השופטת הכריעה לטובתם וקבעה: מי שבוחר לגור ביישוב בעל אופי כפרי, רשאי לצפות לשקט ולשלווה.
התובעים טענו כי הנתבע משכיר את הבית ואת הבריכה לתקופות קצרות של מספר ימים וכן למסיבות ואירועים. לטענתם, הבית והבריכה משמשים למעשה אתר נופש ובילוי לאירועים ומסיבות.
לייעוץ בדיני מקרקעין:
עו"ד מקרקעין
לדבריהם, השוכרים עושים רעש גדול גם בשעות הלילה המאוחרות, משמיעים מוזיקה וצועקים, ואינם מתחשבים בשכנים כלל.
התובעים ביקשו מביהמ"ש להוציא צו מניעה שיאסור על הנתבע להשכיר את הבית לתקופות קצרות, וכן דרשו פיצוי של 150,000 שקל בגין המטרד.
הנתבע הודה שהעמיד את הבית להשכרה לתקופות קצרות ולמטרות נופש, ולשם כך נרשם כעוסק מורשה והוא מנפיק חשבוניות ומשלם מע"מ, אך טען כי בפועל הבית הושכר פעמים בודדות בלבד ולא נגרם שום מטרד לתובעים.
הנתבע טען גם כי התובעים כלל לא הוכיחו את אירועי ההשכרה שפורטו בתביעה, ולא הוכיחו שהם גרמו לרעש או למטרד אחר.
לטענתו, בחלק ניכר מהאירועים שעליהם הצביעו התובעים, הבית לא הושכר אלא את הרעש עשתה משפחתו שהתארחה אצלו.
הפריע לחיים התקינים
השופטת הדסה אסיף קיבלה את התביעה וציינה כי מי שבוחר לגור ביישוב בעל אופי כפרי, רשאי לצפות לשקט ולשלווה ואינו צריך להיות חשוף לכך שבבית השכן ינוהל עסק של השכרה למטרות נופש, מסיבות ואירועים.
בנוגע לטענות הנתבע, השופטת העירה כי הוא יכול היה בקלות להציג את ספרי ניהול החשבונות על מנת להראות כמה פעמים השכיר את הבית, אך לא עשה זאת, ומחדל זה פועל לחובתו.
הנתבע יכול היה גם להביא לעדות את המתווכים שבהם נעזר לצורך השכרת הבית, אך במקום זאת העידו רק בני משפחה, שמסרו עדויות שעשו רושם לא אמין, בלשון המעטה.
בכל מקרה, המשיכה השופטת, העובדה שבחלק מהאירועים שעליהם הצביעו התובעים הבית לא הושכר אלא שימש לאירוח משפחה של הנתבע, אינה מסייעת לו גם אם היא נכונה, מאחר שהוא הודה כי בהזדמנויות אחרות השכיר את הבית לכל דורש, לתקופות קצרות, על בסיס עסקי.
כמו כן, הנתבע הפר את חוקי הבנייה, שכן השכרה למטרת נופש מהווה פעילות עסקית הדורשת אישור לשימוש חורג מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, והנתבע לא הוכיח כי פעל לעשות זאת, קבעה השופטת. לטעמה, הקפדה על הוראות חוק התכנון והבנייה נועדה בין היתר למנוע מפגעים ומטרדים מנכסים סמוכים, במיוחד כשמדובר בשימוש שחורג מהתכנית החלה על הנכס.
השופטת השתכנעה שהרעש מבית הנתבע היה לא-סביר ומהווה מטרד. לעניין הנזק, השופטת האמינה לתובעים שסיפרו כי הפעילות הפריעה להם למהלך החיים התקין. בהקשר זה הוסבר כי התובעים לא חייבים להסתובב עם מכשירי מדידה או להביא חוות דעת מומחה על מנת להוכיח רעש בלתי סביר.
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה ונתנה צו מניעה קבוע, שאוסר על הנתבע להשכיר את ביתו למטרות שאינן מגורים ולתקופה קצרה יותר מ-6 חודשים. בנוסף, הנתבע חויב לפצות את התובעים ב-25,000 שקל וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יורם ברזילי, עו"ד חגית ברינקר-ברק
- ב"כ הנתבע: עו"ד הראל לפידות
* עו"ד עשהאל סלומי עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין