לאחר שהורישה לאחיה המת: הצוואה תוקנה וגיסתה תירש

אחייני המנוחה ביקשו לפסול את צוואת המנוחה בטענה להשפעה בלתי הוגנת וחוסר כשירות. אלא שהתברר כי עוה"ד שכחה למחוק את שם האח מטיוטה קודמת, וביהמ"ש דחה את ההתנגדות

בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה התנגדויות לצוואתה של אלמנה ללא ילדים, שהורישה את רכושה לאחיה ולרעייתו אף שהאח כבר לא היה בחיים כשחתמה עליה. השופטת לירון זרבל-קדשאי קבעה כי מדובר בטעות שניתן לתקן, וכי רצונה הברור של המנוחה היה להוריש לגיסתה אם אחיה ילך לעולמו לפניה.

המנוחה נפטרה ב-2020 בגיל 93. לאורך השנים ערכה ארבע צוואות, שבהן העדיפה את משפחתו של אחד משלושת אחיה. בצוואה מ-2013 הורישה את עיקר רכושה לאותו אח ולרעייתו בחלקים שווים, וקבעה שאם אחד מהם ימות לפניה, חלקו יעבור לאחר. לחברהּ, אחד המתנגדים, הקנתה בנפרד כספים בחשבון בנק מסוים.

ב-2016 חתמה על צוואתה האחרונה. אף שאחיה כבר נפטר, שמו נותר ברשימת היורשים. לצד ההוראה להעברת חלקו לבן הזוג שנותר בחיים, נוספה הוראה שנועדה להסדיר את זכיית ילדיהם אם שניהם לא יהיו בחיים בעת פטירתה.

ילדיו של אח אחר ("האחיינים") התנגדו לקיום הצוואה. לטענתם, הגיסה השתלטה על חיי דודתם, ניצלה את תלותה בה ובודדה אותה מקרוביה. הם טענו גם שהכללת האח המת בצוואה מעוררת חשש לכשירותה ולהבנתה את המסמך.

חברהּ של המנוחה הגיש, כאמור, התנגדות משלו, ובין היתר טען למהלכים שנועדו להשתלט על רכושה ולמנוע ממנה לשנות את צוואתה. מנגד תיארה הגיסה קשרי משפחה וחברות ממושכים עם המנוחה, והדגישה שהייתה אישה עצמאית ודעתנית. לדבריה, האחיינים והוריהם לא נכללו באף אחת מצוואותיה.

אין מניע נסתר

השופטת זרבל-קדשאי דחתה את טענות המתנגדים לחוסר כשירות והשפעה בלתי הוגנת. מהמסמכים הרפואיים עלה שבמועד עריכת צוואתה האחרונה הייתה המנוחה צלולה, עצמאית ומיושבת בדעתה. עוד נקבע כי לא הייתה תלויה בגיסתה, וכי לא הוכח שהאחרונה בודדה אותה או מנעה ממנה קשר עם אחרים.

אשר לשמו של האח המת – שנקרא בפסק הדין "עמוס", כשם בדוי – עורכת הדין שערכה את הצוואה הסבירה כי עבדה לאורך השנים על אותה טיוטה, ובטעות לא מחקה ממנה את שמו. השופטת קיבלה את ההסבר וקבעה שהמנוחה ידעה היטב שאחיה נפטר.

"שוכנעתי כי הטעות בענייננו נגרמה בהיסח הדעת ובתום לב, וכי אין מאחורי ציון שמו של האח עמוס כל מניע נסתר או מסר מן העולם הבא אותו שזרה המנוחה בצוואתה", כתבה השופטת.

נקבע כי רצונה של המנוחה נלמד בבירור מהצוואה האחרונה ומקודמותיה: בהיעדר האח, הגיסה תירש את עיקר העיזבון. בהתאם תוקנה הצוואה באמצעות ביטול ההוראה לטובת האח, וזכיית הגיסה אושרה, למעט הכספים שיועדו לחבר.

השופטת מתחה ביקורת גם על החבר, שכיום בן 96, וקבעה כי התנהלותו הביאה לכך שההליך נמשך שש שנים. בהתחשב בגילו, במצבו הבריאותי ובטעמים הומניטריים, חויב בהוצאות מתונות של 25 אלף שקל. האחיינים חויבו בסכום זהה, קרי לגיסה נפסקו בסך הכול 50 אלף שקל הוצאות.

• ב"כ הגיסה: עו"ד דינה סלונים ו/או עו"ד מאיה בנדס
• ב"כ האחיינים: עו"ד שמעון קווינטר ו/או עו"ד דורית ניסבאום ואח'
• החבר ייצג את עצמו

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.