נישל את בתו מהצוואה: ״מתקשרת רק לוודא אם אני בחיים״

חולה סופני ערך צוואה כחודש לפני מותו בה הוריש את כל רכושו לאחיין שלו. בכך ביטל צוואה קודמת שנערכה לטובת בתו. התנגדות הבת לצוואה המאוחרת נדחתה

השופטת רות אטדגי-פריאנטה דחתה לאחרונה התנגדות של צעירה לצוואה האחרונה שהותיר אביה בה הוריש את הרכוש לבנה של אחותו. המתנגדת טענה כי על אביה הופעלה השפעה בלתי הוגנת בערוב ימיו תוך ניצול מצבו הסופני והתלות שפיתח באחותו. השופטת דחתה את עמדתה וקבעה בין היתר שהאב היה כשיר וכי אחותו טיפלה בו במסירות בעוד הקשר עם בתו היה רופף.

בנובמבר 2015, חודש לפני מותו מסרטן סופני, ערך האב צוואה בה ציווה את כל רכושו לאחיינו, בנה של אחותו. כשלושה חודשים קודם לכן הוא ערך צוואה בה ציווה את כל רכושו לבתו.

לאחר מות האב הבת הגישה התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת וביקשה לקיים את הצוואה המוקדמת.

המתנגדת, שהיתה בת 22 כשאביה נפטר, העלתה מספר טענות כנגד תוקפה של הצוואה ובין היתר טענה לאי כשירות והשפעה בלתי הוגנת.

לטענתה, האב לא היה כשיר לחתום על הצוואה שכן באותה עת הוא היה חולה סרטן סופני תחת השפעה של סמים חזקים ומורפיום.

בנוסף לדבריה, אימו של האחיין הזוכה לקחה חלק פעיל בארגון הצוואה והמנוח התגורר בסמוך לביתה והיה תלוי בה. זאת ועוד, היא ניסתה להדיר אותה מכל מגע עם אביה, אף שהמנוח מאוד שמח לראותה והיא נהגה לבקרו מידי שבוע. 

האחיין טען מנגד כי המתנגדת לא הייתה בקשר עם אביה בכל ימי חייו ונזכרה בו רק בערוב ימיו ורק לקראת מותו, כשלקחה אותו ביום הולדתה לנוטריון על מנת לערוך צוואה לטובתה.

הוא הוסיף כי המנוח היה צלול בדעתו במועד עריכת הצוואה, וכך גם קבע המומחה מטעם בית המשפט. 

ביקש לגמול לאחותו

השופטת רות אטדגי-פריאנטה מבית המשפט למשפחה בבאר שבע קבעה שהמתנגדת לא הוכיחה שהאב לא היה כשיר לערוך את הצוואה ונמנעה מלהפנות שאלות הבהרה למומחה או לזמנו לחקירה. בנוסף, כל העדים בתיק זה העידו כי המנוח היה צלול בדעתו.

היא הוסיפה כי אין מחלוקת כי במועד בו נערכה הצוואה שהה המנוח בהוספיס ביתי עקב מחלתו הסופנית. עם זאת, המתנגדת לא הוכיחה כיצד פגעה מחלתו בעצמאותו הפיזית או במצבו הקוגנטיבי.

עוד כתבה השופטת כי מחומר הראיות עלה שאחותו של המנוח טיפלה בו במשך שעות רבות. בשלב מסויים היא החלה לישון בביתו לצורך הטיפול בו ואף התפטרה ממקום עבודתה על מנת להתמסר לכך כל כולה.

עם זאת, לא הוכח כי למנוח הייתה תלות כה מקיפה ויסודית באחותו, עד כדי שהיא שללה את רצונו החופשי. 

״ניכר כי הנימוק העיקרי לביטול צוואתו הקודמת של המנוח היה טמון באכזבתו מבתו, אשר לטענתו, מיעטה לבקרו והתעלמה ממנו – גרסה הנתמכת גם בעדות שכנו, אשר העיד כי המנוח הלין בפניו לא אחת על כך שבתו מתקשרת אליו "רק כדי לוודא אם הוא בחיים"״, כתבה.

השופטת הדגישה כי גם אם המשיב השפיע על המנוח לשנות את צוואתו – מה שלא הוכח – הרי שאין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר. הפסול הוא אם היה מעורב בהשפעה מימד של חוסר הגינות וניצול, מה שלא היה במקרה זה.

לפיכך דחתה השופטת את ההתנגדות וחייבה את הבת בהוצאות בסך 10,000 שקל.

• ב״כ המתנגדת: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי
• ב״כ המשיב: עו"ד אליזבטה ועו"ד אלכסנדרה סופר 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין