התנגדות למתן צו קיום צוואה ושימת דגש על החלופה השלישית המנויה בסעיף 35 לחוק הירושה והמתייחס לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת

 בעניין:                                           עזבון המנוח XXX ת.ז XXX ז"ל.

פסק דין

לפניי בקשה לצו קיום צוואה (ת"ע 39910-08-16) והתנגדות לה (ת"ע 14908-02-17).

פתח דבר:

1. המנוח מר XXX, יליד XXX (להלן: "המנוח"), הלך לעולמו ביום XXX כשהוא בן כ XXX שנים.

2. המנוח הותיר אחריו צוואה, ביום 3.11.15, בה ציווה את כל רכושו לאחיינו – בנה של אחותו – (להלן: המשיב").

3. המנוח ערך צוואה קודמת ביום 23.8.2015, בה ציווה את כל רכושו לבתו – היא המתנגדת בתובענה זו (להלן: "המתנגדת").

            הבקשה לקיומה של הצוואה המוקדמת הוגשה במסגרת ת"ע 32930-01-16 וההתנגדות לה הוגשה במסגרת ת"ע 33010-01-16.

            משבסיס ההתנגדות נעוץ היה בעיקרו בקיומה של הצוואה המאוחרת, קבעתי כי הבקשה לקיום הצוואה המוקדמת תתברר לאחר הכרעה בבקשה לקיום הצוואה המאוחרת.

פסק דין זה נסוב סביב תקפותה של הצוואה האחרונה (המאוחרת).

4. להשלמת התמונה, יוסף כי בתגובת המשיב להתנגדות, נטען, כי המנוח ערך צוואה נוספת, עובר למועד עריכת הצוואה מיום 23.8.2015 שבה ציווה את רכושו לבת דודתו של המשיב.

            העתקה של הצוואה הנטענת לא צורף; לא הוגשה בקשה לקיומה ולא ברור מתי נערכה, אם בכלל.

למעט איזכורה בתגובה להתנגדות, לא ניתנה כל התייחסות מצד אף אחד מהצדדים לקיומה של אותה צוואה. אי לכך, לא אדרש לה במסגרת פסק דיני זה.