בן ואמו הורישו בצוואות הדדיות את כל רכושם האחד לשנייה. האם נפטרה ב-2006 וברכושה זכה בנה. עם פטירת הבן שלוש שנים לאחר מכן החל מאבק על ירושתו בין בנותיו לבין אחיותיו שטענו כי זכויות האם על פי הצוואה עברו אליהן. בית המשפט פסק לאחרונה לטובת הבנות.
ב-1983 כתבו הבן ואמו צוואת זהות והדדיות בהן הורישו האחד לשנייה את כל רכושם במקרה של פטירת אחד מהם. האם נפטרה באפריל 2006 והבן זכה בכל עיזבונה בהתאם לצוואה.
לשאלות בענייני צוואות:
פנו לעורך דין משפחה
ב-2009 נפטר הבן. בנותיו הגישו בקשה לצו ירושה על מנת לרשת את עיזבונו. אחיותיו התנגדו בטענה שהן הזוכות בעיזבון על פי צוואתו כיורשות האם.
בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ נתן צו ירושה בהתאם לבקשת הבנות, ועל כך הגישו האחיות ערעור בבית המשפט המחוזי במרכז לוד.
טענתן הייתה שלפי חוק הירושה, כאשר "זוכה" על פי צוואה נפטר לפני המצווה, צאצאיו של הזוכה באים במקומו. לפיכך, ומכיוון שאמן נפטרה לפני הבן, זכויותיה על פי הצוואה עברו אליהן.
בנוסף טענו האחיות כי בצוואת הבן נכתב מפורשות כי "יורשיו על פי דין" יקבלו "שקל אחד בלבד", ומכאן ברור שהוא לא רצה להוריש דבר לבנותיו.
בנותיו של המנוח טענו כי מדובר ב"צוואות הדדיות" שלא נקבע בהן סעיף של "יורש אחר יורש", ולכן משנפטר אחד היורשים והשני זכה בעיזבונו, הרי שתוקף הצוואות פקע ויש לתת צו ירושה על פי דין.
כמו כן טענו המשיבות כי בצוואתו הבהיר אביהן כי רצונו שאמו בלבד תירש אותו ובמילותיו אלה ביקש שלא להחיל את הוראות חוק הירושה המתייחסות ל"זוכה" שנפטר לפני המצווה.
המשיבות הדגישו שאביהן לא היה רוצה שאת עיזבונו יירשו אחיותיו, עמן היה לו קשר לא טוב.
"אין לצוואתו כל משמעות עוד"
השופטים ד"ר אחיקם סטולר, מיכל ברנט וצבי ויצמן הבהירו כי אמנם בדרך כלל צוואות הדדיות נערכות על ידי בני זוג, אולם אין מניעה להכיר בצוואות כאלה גם בין בני משפחה אחרים כמו במקרה הנוכחי.
מכיוון שבמקרה זה הצוואות נערכו באותו מועד, נוסחן זהה והוראתן הדדית, כלומר הן קובעות כי במקרה בו מת האחד יזכה השני ברכושו, מדובר בצוואת הדדיות – "אתה יורש אותי ואני יורש אותך" – כתבו השופטים.
השופטים דחו את טענת המערערות לעניין תחולת הוראת חוק הירושה המתייחסת ל"זוכה" שנפטר לפני המצווה, וקבעו כי הוראה זו אינה חלה במקרה של צוואת הדדיות.
השופטים הסבירו כי ההיגיון בבסיס הלכה זו הוא שעורכי הצוואות ההדדיות התכוונו ליצור מתווה לזכייה בעיזבון לגבי פטירת הראשון מבניהם, אך לאחר שנפטר הראשון רשאי השני לעשות ברכושו ככל העולה על רוחו, ואם הוא "שותק" חלים דיני הירושה הרגילים.
השופטים הוסיפו כי מרגע שהאם נפטרה ראשונה, אין משמעות לסעיף בצוואת הבן שקובע כי יורשיו יקבלו "שקל אחד בלבד", שכן כבר לא ניתן להגשים את תכלית צוואתו לייחד לאם את עיזבונו. מרגע זה "אין לצוואתו כל משמעות עוד".
יתר על כן, גם מלשון צוואת הבן ניתן ללמוד שהוא לא היה מעוניין שיורשיה של אמו יזכו בעיזבונו תחתיה, וניכר כי הוא ביקש לייחד את עיזבונו לאם בלבד, כתבו השופטים.
בנסיבות אלה דחו השופטים את ערעור האחיות וקבעו כי הזוכות בעיזבון הן היורשות על פי דין – בנותיו של המנוח.
לטובת המשיבות נפסקו הוצאות משפט של 15,000 שקל.
- ב"כ המערערות: עו"ד שלמה אשורי
- ב"כ המשיבות: עו"ד בועז קראוס, עו"ד עמית אלזם
* עו"ד שי גולדנברג עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין