הורים נגד כלתם לשעבר: "החזירי את ההון העצמי שנתנו לרכישת המשק"

בני זוג תבעו את בנם וכלתם לאחר שהאחרונים התגרשו ודרשו לקבל 30% משווי המשק שרכש הזוג הצעיר. הסכם שנחתם בין הצדדים בסמוך לרכישה הוביל לקבלה חלקית של התביעה

השופט בן שלו קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג בה דרשו מכלתם לשעבר לשלם להם 30% משווי המשק ששייך במשותף לה ולבנם. ההורים הציגו הסכם בו נכתב כי הם נתנו את ההון העצמי לטובת רכישת המשק. האישה טענה שההסכם נחתם מתוך מזימה לשלול ממנה חלק מזכויותיה בבית. טענותיה נדחו ונקבע שעליה להשיב להורים את ההון העצמי שהעבירו לטובת הרכישה, בסך 300,000 שקל.

הנתבעים נישאו ב-2008 ולאחרונה התגרשו. הם רכשו מיד לאחר נישואיהם זכויות במשק.

בנובמבר 2008 נכרת בין אמו של הבעל לבין בני הזוג הסכם. בהסכם נכתב כי ההורים מעוניינים להיות שותפים ברכישת המשק, ושהם יתנו לצורך הרכישה סכום של 300,000 שקל. עוד נכתב כי בכל מקרה בו יפסקו הנישואים של בני הזוג, מכל סיבה שהיא, על בני הזוג להשיב להורים 30% משווי המשק בעת מכירתו או בעת הפסקת הנישואים, ולא פחות מ-300,000 שקל. עו נכתב כי סעיף ה-30% ימומש רק אם האישה לא תעמוד בתשלום המשכנתה החודשי.

לצורך רכישת המשק שולם הון עצמי בסך של 300,000 שקל תוך שהיתרה מומנה בהלוואת משכנתה על סך 875,000 שקל ובה היו בני הזוג, כמו גם האם, בבחינת לווים עיקריים. הזכויות במשק נרשמו על שם בני הזוג במשותף.

במהלך שנת 2021 עלו יחסי הנתבעים על שרטון. לאחר הפרידה החלה האם לשלם בפועל את החזרי המשכנתה. לטענת האם, כלתה לשעבר אינה משלמת את ההחזרים חרף פניות שנעשו אליה כך שהתובעים זכאים לפי ההסכם לתשלום בגובה 30% משווי הנחלה. 

הבן הצטרף לעמדת הוריו וטען כי הרקע לכריתת ההסכם ולצירוף אמו כלווה נוספת היה סירוב הבנק להעניק לנתבעים הלוואת משכנתה בהיותם זוג צעיר.

מנגד, הכלה העלתה טענות רבות נגד ההסכם. לדבריה, מדובר בהסכם ממון במסווה, שלא אושר בבית משפט ודינו להתבטל. 

לטענתה, רק בדיעבד היא הבינה כי למעשה בזמן רכישת המשק הנתבע רקם מזימה עם הוריו כדי לשלול את זכאותה לתשלומים עתידיים במקרה של פירוק הנישואים.

ראיה חפצית

השופט בן שלו מבית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל את התביעה בחלקה. הוא שוכנע כי ההון העצמי שנועד לרכישת המשק, בסך 300,000 שקל, מומן על ידי ההורים, וכי סכום זה לא ניתן לנתבעים כמתנה, כי אם כסכום שיושב לתובעים ככל שיחסי הנתבעים יעלו על שרטון.

השופט דחה את טענת הנתבעת בעניין המזימה וכתב: "האם אומנם הנתבע, שאותה העת אך סיים התמחות בעריכת דין, רקח מזימה כה נפתלת, תוך סיכון אמו וחשיפתה כלווה של ממש למול הבנק הממשכן, אך ורק על מנת להבטיח לעצמו תשלום יתר בעת פירוק שיתוף עתידי במשק?".

עוד נקבע כי לא מדובר בהסכם ממון במסווה שכן ההסכם עוסק במערכת היחסים בין הנתבעים כמי שקיבלו כספים מן התובעים.

עם זאת, טענת התובעים כי מגיע להם תשלום של 30% משווי המשק נדחתה. השופט הבהיר כי האם יזמה את תחילת תשלום החזרי המשכנתה על ידה, מבלי שפנתה ולו פעם אחת לנתבעת ומבלי שקיבלה כל פניה מטעם התאגיד הבנקאי המתריעה מפני אי תשלום החזרי המשכנתה.

בסיכומו של דבר נקבע שעל הנתבעים להשיב לתובעים 300,000 שקל כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן.

הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד דרור נאור
• ב"כ הנתבע: עוה"ד מורן וגולן אהרון 
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מיה בן שטרית פילוסוף

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין