הורות היא לא בחירה: אב חויב להיפגש עם הילדים בסופי שבוע

האב הפסיק להיפגש עם ילדיו בשבתות והאם תבעה אותו. הוא טען שהסכם הגירושים ביניהם קובע כי זמני השהות הם בגדר רשות. בית המשפט הבהיר לו כי אדם רשאי לוותר על זכויותיו, אך לא על חובותיו

שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים אורית בן דור ליבל קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אם לשלושה נגד אביהם, במסגרתה ביקשה לחייב אותו להיפגש עימם בסופי שבוע. האב, שלפני כשנתיים הפסיק לחלוטין את המפגשים בשבתות, טען שבהסכם הגירושים הסדרי השהות עם הילדים נקבעו כרשות ולא כחובה, ובכל מקרה הדירה שלו לא מתאימה ללינה. אלא שהשופטת התרשמה שהילדים כמהים לקשר משמעותי עם אביהם והבהירה לו כי "הורות היא אינה עניין של בחירה".

ההורים התגרשו ב-2018. בהסכם הגירושים ביניהם נקבע שהמשמורת על שלושת ילדיהם תהיה אצל האם וכי האב "רשאי לקחת" אותם פעמיים בשבוע משעה 18:00 ובנוסף ישהה איתם בכל שבת שנייה.

בתביעה שהגישה האם בשנה שעברה  נטען על ידה כי מפברואר 2020 הפסיק האב את המפגשים בשבתות אף שהילדים כמהים להיות איתו יותר. לפיכך, היא ביקשה לחייב אותו בהרחבת זמני השהות ולהיפגש איתם בכל סוף שבוע שני כולל לינה, כפי שנקבע בהסכם.

האב טען מנגד כי ההסכם נוסח בלשון רשות ואין שום סיבה להתערב בו. במילים אחרות, הוא טען שההסכם לא מחייב אותו להיפגש עם ילדיו בסופי שבוע ולפיכך הוא לא הפר אותו. בנוסף טען האב כי ההסכם נוסח באופן הזה בכדי שיוכל לעבוד. לדבריו, אם יחויב להיפגש עם הילדים פרנסתו תיפגע והוא לא יצליח לשלם להם מזונות.

האב הדגיש שהוא אוהב את הילדים אבל לא יכול להתחייב על זמני השהות או להלין אותם בביתו בסופי שבוע. הוא ציין בהקשר הזה שדירתו לא מתאימה ללינה ובקרוב יעבור לגור אצל אמו וגם שם אין מקום לילדים.

זקוקים ליציבות

שינוי הנסיבות כמו גם רצון הקטינים בהרחבת זמני השהות עם אביהם הצדיק דיון בסוגיה תוך בחינת טובת הקטינים. עקרון טובת הילד הינו עקרון מנחה במשפט הישראלי ומפניו נסוגים כל העקרונות האחרים.

השופטת אורית בן דור ליבל דחתה את פרשנות האב לגבי ההסכם שכן פרשנותו לא עלתה עם טובת הקטינים. היא קבעה כי לשון הרשות בהסכם חלה רק על המפגשים באמצע השבוע ולא על המפגשים בסופי השבוע שנקבעו כחובה.

בתוך כך היא הדגישה כי בסופי שבוע האב לא עובד כך שברור שאילוצי העבודה חלים רק בימי חול, והוסיפה כי בכל מקרה ברור שזמני שהות ללא לינה ושאינם רצופים ויציבים, לא משרתים את טובת הילדים.

בתסקיר שהוגש על ידי עו"ס נכתב כי "הסדרי השהות יקבעו בגדר חובה והאב יהיה מחויב במימוש זמני השהות". בעדותה הסבירה העו"ס כי התנגדות האב לקיום מפגשים עם הקטינים בשבתות קיצונית ואינה נובעת מסיבה מוצדקת. האב מתגורר עם בת זוגו ובנה וניכר כי הוא יכול היה להסדיר מקומות לינה לקטינים אך בחר שלא לעשות כן.

העו"ס הדגישה כי האב מתקשה להבין את המחויבות והקביעות שבקשר הורה-ילד ואת החשיבות של נוכחותו בחיי ילדיו, ועל כן הבהירה בעמדתה את חשיבות קיום הסדרי השהות באופן סדיר, רציף ומחייב, שכן הילדים זקוקים ליציבות וביטחון.

השופטת הסכימה עם דברי העו"ס והמלצותיה העולות בקנה אחד עם טובת הקטינים וציינה כי "שהות ילדים עם הוריהם היא זכות טבעית הנתונה לילדים". השופטת הדגישה כי כל הורה מחויב בחוק לדאוג לצרכיו הפיזיים והנפשיים של הילדים שלו, וכי ידוע שלקשר משמעותי עם שני ההורים יש חשיבות עליונה להתפתחותם התקינה.

לפיכך, השופטת קיבלה את המלצות התסקיר וקבעה כי הסדרי השהות של האב עם הקטינים באמצע שבוע ובכל סוף שבוע שני, הכוללים לינה, הם בגדר חובה.

האב חויב בהוצאות בסך של 5,000 שקלים.

• ב"כ התובעת: עו"ד תמר ברש אבירם (מטעם הלשכה לסיוע משפטי)
• ב"כ הנתבע: דבורה בן אברהם, עו"ד דיני משפחה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין